החיים חולפים על פנינו כמו נסיעה מטורפת בכביש המהיר. אותה
נסיעה שאין לה תמרורים בדרך ולבטח אין ספר ללימוד נהיגה מתאים.
ואנחנו פשוט נוסעים ואין לנו שמץ של מושג איך ולאן והאם בכלל
נגיע לשם, איפה שזה לא יהיה. המחשבה הזאת משגעת, המחשבה הזו
חסרת מעצורים לחלוטין. הנסיעה הזאת זורקת אותנו לכל הרוחות
ובחזרה בכל פעם מחדש. אפשר לעצום ככה לאט את העיניים לפעמים
ולהתמכר לתחושת הלא נודע, המתחדש, המהפנט. אפשר להישאר בעיניים
פקוחות אך עיוורים לחלוטין וכל העת להיאבק בחוסר השליטה
המוחלט. נסעתי לי בכביש המהיר שלי, ולעיתים לא ידעתי כיצד
להאט
ופשוט טסתי מבלי להביט מחוץ לעצמי. ניתן לומר שלא הכרתי שום
עולם אחר זולתי ולא ידעתי זאת זמן רב. אולי זה מה שבעצם גרם לי
להבין שהדרך המהירה נמצאת שם וכולנו מושכים במושכות למרות
שידוע שאין בכלל סוסים. באחד מהסיבובים מצאתי את עצמי בעיר
חדשה, לומד דפוסי התנהגות ואנשים חדשים. קשה לומר שמגיע שלב
שבו הדרך הופכת קלה או מוכרת יותר. מתאים יהיה לשער שהיא רק
נמצאת שם ויתכן שהיא בכלל לא דרך. אני נוטה להאמין שהמילה דרך
פשוט מייצגת את הכוונה באופן הקרוב ביותר. ובכל זאת נהגתי לי
במכונית המעורערת שלי לארוחת ערב שבת, מהרהר על החיפוש והדרך
ואז הפניתי מבטי מהכביש לשבריר שניה ועל המדרכה מעבר לכתפי
ראיתי קבוצות של אנשים חבושי כיפות ולבושים בהידור לקראת השבת
שלא מכבר נכנסה. שיערתי שהם סיימו את ארוחות הערב, או שהם
בדיוק לקראתה בצאתם מבית הכנסת. בכל מקרה הם היו שם. גברים
וטף. וחשבתי על עצמי חולף על פניהם עם הרכב דווקא היום, דווקא
עכשיו. האם אני חוטא, האם עלי לחוש איזושהי תחושת מצפון כבד על
מעשי הבלתי אלוהיים? לשבריר שניה לא מצאתי תשובה. אותו שבריר
שניה שהאיר לי לפתע את הדברים באור שונה. חשבתי על חלוקת
תפקידים, על זכות הבחירה המפורסמת. ניסיתי להתחקות אחר
כוונותיה האמיתיות בעיני. אחרי הכל זכות בחירה אומרת רק דבר
אחד וקשה יהיה לפרשו אחרת. שוב לא עלה בידי להבין מה, אם כך
מטריד את שלוותי בנוגע לנושא. משהו בתוכי הרגיש שקיים פה
קונפליקט. חשבתי על עצמי ועל הדרך. חשבתי על כל אותם אנשים ועל
דרכם. הבנתי לפתע שהכל כל כך נהיר לי כעת. הדרך... הבחירה...
הם הלא מוכרחים להיות בלתי נפרדים. בדרכים שונות הרי לכל אחד
דרך שונה ומתבקש מכך שלכל אחד תפקיד שונה אשר ממלא את הווייתו.
ומה אם אדם לא ממלא אחר תפקידו המיועד. הרי אם אדם מאמין
במעשיו, ועושה אותם מתוך אמונה אמיתית וכנה, מדוע שלא ייטב לו.
כשאדם אינו מאמין בדרך הדת, ופוסע בתוכה מתוך חולשה או מתוך
מניעים לא כשרים אחרים - הוא לא יוכל לדעת חופש. כשאדם מאמין
בדרך הדת ולא הולך בתוכה משום פחד או משום מניעים לא כשרים
אחרים - הוא לעולם לא ידע חופש. אין כל דרך אשר ניתן לנסוע
במסלולה ובו בזמן להתנגד לעצמנו. הרי כל כך הרבה בני אדם סביב
וכל אחד אחר. כולם אחרים ובכל זאת דומים. שאלות לא פתורות רבות
מעסיקות את המוח האנושי והוא לא ידע מנוח לנצח נצחים עד שלא
יבוא על סיפוקו.
כל כך הרבה השערות ואמונות מניעות את הכוח המדהים הזה והכל
הופך למורכב ומעניין יותר. ומה כאן לגלות? הכל. דרכים, מחשבות,
רגשות, ספקות, פחדים, כאב, אושר, אהבה. אולי כולם רק שבילים
בתוך כל הדרכים. מקשרים.