פרק 1 - היכרות ראשונה

"זהירות.." לחש דוקטור גיימס.
-"הכל בסדר, הוא מגיב" הרגיעה אותו האחות.
גיימס לקח לידו את הסכין וחתך בצורה מדויקת להפליא חתך צר
בכתפו של הפגוע.
"זו הייתה תאונה קשה..." הסביר, "ניתן לראות כי עצם הכתף
מרוסקת לגמרי ממכת חגורת הבטיחות".
"העצם כנראה פגעה בוריד וקרעה אותו, left scapula זה שם
העצם".
כעת לקח גיימס את המחט והחל תופר את הוריד, "למזלו אין נזק
בלתי הפיך" חייך הדוקטור.  
"הדימום הפסיק" אמרה האחות השנייה בעודה שוטפת את האזור
הפתוח.
-"אנחנו סיימנו פה" הכריז גיימס.
-"ניתוח טוב דוקטור".
גיימס יצא את חדר הניתוח, הוא הסתכל בשעון הלבן שהיה תלוי על
הקיר, השעה הייתה 22:45,
"יופי" חייך גיימס. הוא היה מרוצה מאוד, אולי יצליח להגיע
הביתה עוד לפני שתתחיל תוכנית
הטלוויזיה שהוא אוהב "אוז".
כעת פנה גיימס לחדר הרחצה והחיטוי, בדרך הוא ראה כמה רופאים
שאיתם הוא נגרר לשיחה מעמיקה
על התדרדרות המצב החברתי בדנמרק ועל שחיטות המשטר.
הוא נפרד מהם, בהתנצלות לבבית, כמובן, והמשיך לחדר הרחצה.
השעה הייתה קצת אחרי חצות כאשר יצא דוקטור גיימס את המכון אשר
ב"ביו סטריט".
גיימס נוסע במכוניתו, "הכביש חשוך מאוד הלילה" חשב לעצמו.
את הכביש מלווים שדות מצד אחד ובקתות קטנות מצד שני.
מעט מאוד פנסים, חלקם לא דולקים הלילה..
דוקטור גיימס הסתכל בשעונו, השעה הייתה 12:40 הרבה אחרי חצות.
המכונית נוסעת לאיטה, פנסיה דולקים, הרדיו עובד...
כביש ישר, מאוד מבודד.. אין נפש חיה בחוץ.
"אין שום דבר לשמוע", רטן דוקטור גיימס וכיבה את הרדיו.
שקט, דומיה, אפילו לא ציוץ של עטלפים שמאוד נפוצים באזור זה
בלילה.
כל לילה.. כל לילה נוסע דוקטור גיימס מהמכון הביולוגי ב"ביו
סטריט" לביתו המרוחק
כעשרה ק"מ, אך הלילה הזה היה שונה...
שום דבר לא הכין את גיימס לקראת מה שהוא ראה באותו לילה...
שלוש צלליות נראו חוצות את הכביש.. המרחק היה 60 מטר..
ספק אם היו אנושיות.. תנועתם מהירה מאוד.. תוך שניות הם נעלמו
בשדות..
דוקטור גיימס עצר בחריקה חרישית את מכוניתו, חזהו החל עולה
ויורד במהירות..
פחד.. אימה.. טרור.. גיימס נשאר יושב במכוניתו.. אינו מסוגל
לזוז..
את השקט ניפצו צרחות מחרידות אוזניים.. הם התקרבו אליו.. הם
הקיפו אותו..
גיימס נשאר.. לא זז.. לא נושם.. משותק מאימה.. רגע לפני
שיגעון.. והצרחות נפסקו.
עברו לפחות 20 דקות לפני שהצליח להתניע את מכוניתו.
הוא התקדם לאט.. מספר מטרים חצצו בינו לבין המקום בו נראו
הדמויות חוצות את הכביש..
פנס מהבהב חשף בפניו דמות קטנה תלויה על העמוד..
הוא יצא את מכוניתו, התקרב אל הדמות.. תינוק !
גיימס קפץ לאחור באימה וצרח ! הוא צרח כל כך חזק, אבל שום קול
לא יצא מגרונו..
הגוף לא ציית.. והוא מצא את עצמו שוכב על האספלט.. לאט לאט
נעצמו עיניו.. והוא התעלף.


בבוקר למחרת היה המקום הומה אדם, עשרות ניידות משטרה, בלשים
וצוותי חירום.
תשומת הלב של ההמון שהתאסף נלקחה בידי מכונית BMW שחורה שהגיעה
למקום.
"נהדר" רטן השריף של העיירה, משהו קורה וכבר מזמינים את
"האנשים בשחור".
-"זה מה שחסר לנו" גיחך עוזרו, "גיבור עירוני שחושב שהוא יודע
את העבודה יותר טוב מאתנו".
הדלת של המכונית נפתחה, ומתוכה יצא גבר צעיר, שיער שחור
ועיניים ירוקות,
גובהו 1.83 וגופו שרירי. הוא לבש מכנסיים שחורים וחולצה שחורה,
שמו היה כריסטיאן הולינגטון,
או בקיצור כריס.
"שלום רבותיי" פנה אל השריף ועוזרו.
-"שלום אדון.. "
-"כריס. חוקר ממשטרת קופנהגן" ענה כריס.
-"כן.. מה התפקיד שלך כאן ?" שאל אותו השריף.
-"שלחו אותי לחקור את רצח התינוק.."
-"אז אתה יכול ללכת הביתה" צחק עוזרו של השריף, "לא הרה שום
רצח, התינוק התלוי על העמוד הוא
 בובה !".
-"זה חדשות טובות" אמר כריס בתימהון.
-"כן, בטח תעלול של נערים שיכורים..." אמר השריף.
את השיחה קטעה לפתע המולה גדולה שהתקהלה מסביב לעמוד שעליה
הייתה תלויה הבובה.
"מה קרה ?" שאל השריף.
-"אנשי הגשם.." לחש לו עוזרו,
"מצאו את סמל כת 'אנשי הגשם' חרוטה בגב הבובה, מאין עיגול עם
ברק".
פני השריף החווירו והפכו לבנים כסיד בשומעו את השם הזה.
"מי אלו אנשי הגשם ?" שאל כריס.
"כת חדשה יחסית, הם לקחו אחריות למעשי זוועה רבים אשר פקדו את
ניו-יורק בחמש השנים האחרונות.
לא ידוע לנו הרבה עליהם. זו הפעם הראשונה שאנו נתקלים בהם פה."

"הם מטורפים לחלוטין, מנסים לגרום להפיכה עולמית" הוסיף
השריף.
"זה לא מקום לשוחח, כריס, מחר בבוקר ניפגש במשרדי" לחש.


השעה היתה 9:00 בבוקר. היה זה יום קייצי נפלא. השמש יקדה
בשמיים הכחולים, הציפורים קוננו להם
על העצים הירוקים. מרחוק נראתה ספינה עוזבת את הנמל.
"אכן יום נפלא," חשב לעצמו כריס בעודו נוהג במכוניתו. הרבה
אנשים נראו להם מטיילים ברחובות, זוגות אוהבים, משפחות שלמות
ואפילו מספר אנשי עסקים מחויטים שנראו ממהרים לעבודה.
היה זה בוקר יום ראשון.
הנסיעה הביתה הרגיעה אותו וגרמה לצרות להעלם כאילו מעולם לא
היו.
בינתיים הנוף בחלון השתנה. הבניינים הגבוהים והרחובות הסואנים
של קופנהגן הוחלפו אט אט בשדות ירוקים ובבקתות עץ מבודדות. את
העמק הירוק חצה נחל קטן. הנוף הפסטורלי שהצטייר לעיני כריס היה
עוצר נשימה. כריס אהב את ביתו שהחל להתגלות מאחורי הגבעה
הירוקה באופק.. הנסיעה היתה קצרה.
כריס נכנס בשקט לביתו, חלץ את נעליו והחל עולה במדרגות העץ
המובילות לקומה השניה.
בקומה השניה היו שני חדרים. חדר העבודה של כריס וחדר השינה.
הוא פתח את הדלת המובילה לחדר השינה. החדר היה עדיין חשוך.
כריס פתח את הוילונות ואור בוקר חמים נכנס מבעד לחלון.
"בוקר טוב ג'ני" אמר בקול רך. ג'ני שכבה על המיטה מכוסה
בסמיכה.
"בוקר טוב חמוד" ענתה ג'ני כשהיא מפהקת ומשתדלת לפקוח את עיניה
שעדיין לא התרגלו לאור, "למה אתה ער בשעה כל כך מוקדמת ?"
שאלה.
"קיבלתי קריאה.." הסביר והחל מוריד את בגדיו, "אני נכנס
לאמבטיה".
"בסדר" חייכה וזרקה את השמיכה באויר, מה שחשף לרגע את גופה
העירום.
ג'ני היתה יפה להפליא. בעלת שיער בלונדיני חלק, עיניים ירוקות,
ופנים צעירות של ילדה בת 17.
ג'ני היתה נמוכה יחסית ונראה שזה הפריע לה כי מאז ומתמיד רצתה
להיות גבוהה.
חוץ מזה היתה ג'ני חטובה בעלת חזה מלא.
ג'ני היתה בת 22 וכבר עבדה בחברת מחשבים בתור מאבטחת נתונים.
היא אהבה את עבודתה ומכיוון שהיתה היחידה בתחומה באיזור נהנתה
ג'ני ממשכורת גדולה.
היא תמיד נהגה לומר כי העבודה במחשבים חייבת להיות לתקופה קצרה
מאוד ומשתלמת מכיוון שזה מקצוע מתיש וחסר גיוון. הרי כמה זמן
יכול האדם לבהות מול מסך מהבהב ?.
כריס נכנס לאמבטיה ופתח את הטוש. המים היו קרים בהתחלה ולקח
להם זמן להתחמם.
"אנשי הגשם.." הנהן לעצמו, השם נשמע כל כך מוכר.
את המחשבות קטעה ג'ני שהתגנבה מאחור. שני ידיים חמות נכרכו
סביב מותניו וחיבקו אותו.
הוא עצם את עיניו. היא נצמדה אליו והחלה מעבירה את ידיה על
חזהו.
הוא לקח את השמפו והחל מעסה את שיערו. היא הצמידה אותו לקיר
והחליקה את ידה למטה.
המיים שטפו את הסבון שירד על גופו ועל גופה, כעת הריצפה התמלאה
בקצף.
הוא הסתובב אליה והם נשארו מחובקים. ג'ני אהבה את הרגעים האלה
ותמיד ידעה למשוך אותם.
כריס שבדרך כלל היה מקצר אותם ועובר לחלק השני נשאר עומד
הפעם.
"מה אתה עושה הערב?" שאלה. הוא לא ענה.
"כריס.. מה קרה?", הביטה אליו. אין תשובה. הוא נשאר עומד, תולה
מבטו באויר.
לפתע פניו הוארו, "אני יודע!" קרא.
היא הרפתה והסתכלה אליו בתימהון.
הוא יצא את המקלחת בריצה ופנה לחדר העבודה שלו.
הוא הדליק את המחשב והתחבר לרשת. "האם אני טועה" הנהן.
המחשב האיטי פעל לאט יותר מתמיד.
הוא התחבר למנוע החיפוש "alta vista" והדפיס "אנשי הגשם".
כעבור 30 שניות חזרה התשובה "Altavista found no document
matching your query. "
"לעזעזל" רטן. "ואולי..", הוא תקתק "כת אנשי הגשם".
התשובה "Altavista found no document matching your query. "
"זה לא מוביל לשום מקום" מילמל ביאוש.
אז נכנסה ג'ני לחדר כשהיא לבושה בחלוק. ובידה כוס קפה מתוק.
"אתה חייב לי הסבר" חייכה אליו.
"עלה לי זיכרון, משום מקום, משהו, נשמע לי כל כך מוכר, משהו
שנתקלתי בו בעבר" הסביר.
"מה השם? אולי אני יכולה לעזור לך" הרצינה.
"לא. סודי ביותר." אמר והשתדל להשמע חשוב.
היא חייכה והניחה את הקפה על השולחן לפניו, "בשבילך", אמרה.
לפתע צלצל הטלפון. כריס קם ופנה למסדרון שם הטלפון.
זה היה עוזר השריף.

המשך יבוא...