בלילה , כמה ימים בחודש,  לפעמים אין ירח . ועם זאת גם אין
שמש, כי לילה.

באותם זמנים השמש והירח נשארים לבד, בלעדינו. בלי שנפריע להם
הם יכולים להיות לבד.
דיי אינטימי לא ?

אז השמש מתקרבת לירח ואומרת : "תראה, אנחנו בביית לבד בלי
הילדים" ומוסיפה קריצה
והירח רק מהמחשבה מתחמם כולו, שלא לדבר על זה שהוא לבד עם השמש
וכל הנשיות שלה שורפת אותו

אז התקרב הירח אל השמש עוד יותר ועוד יותר,השמש הראתה נכונות
וחייכה חיוך זדוני של חשק, ובדיוק לפני שיכל לגעת בה וכולו כבר
נשרף למרות שמרח אולטרה-סול שקנה במחיר הפקרות בסופר-פארם
השכונתי, 3 ק"מ מעל האטמוספירה....הוא עצם את העיניים הירחיות
והאפורות שלו כדי לנשוק לה, לשמש, ופתאום הוא הפסיק להרגיש את
החום השורף ואת האור האדום של העיניים הסגורות וכשפתח אותן ראה
שהשמש ברחה לה לכיוון הזריחה שהמתינה לה בחוסר סבלנות והסתכלה
כל הזמן על השעון, וביחד הם זרחו להם שוב פעם מעל העולם.

הירח העצוב שקע לתוך דכאון עמוק, ועמד שם כמו בוק בזמן היום
בדיוק באמצע השמיים, מסתכל על השמש עם הזריחה עד שהגיעה
לשקיעה, בקושי שמים לב אליו מרוב האור שהשמש והחברים שלה עושים
כך שבלילה הוא היה כל כך עצוב שנשאר שם לחודש נוסף, כל יום
שעובר נחתך ממנו חלק נוסף של האומץ ועד החודש הבא כבר מפתח
אומץ מחדש,...וחוזר חלילה...

איזו טרגדיה, השמש , הירח, והחברים של השמש. עם מי הירח יכול
להתפרפר ? עם הכוכבים? נו תעשו לי טובה, זה גילוי עריות.