כל החיים שלי אני זוכר את עצמי רודף אחרי רינת.
זה התחיל בגיל 6 כשאני הייתי אז השכן שלה שגר ממול. בעצם,
הייתי גר ממול סבתא שלה אבל היא כל הזמן הייתה באה לבקר אותה.
כל פעם שהייתי שומע את הפולקסווגן חיפושית של אבא שלה הייתי רץ
לחלון של המרפסת בשביל לראות אותה. היום כשאני כבר יותר גדול
זה מזכיר לי את הכלבה של ההורים שלי שרצה כל פעם כשהיא שומעת
את האוטו של אבא שלי מתקרב.
שלא תחשבו שהייתי סתם פרייר. רינת הייתה הילדה הכי יפה שראיתי
בחיים. היה לה שיער בלונדיני אמיתי ואפילו עיניים כחולות
גדולות וכל הילדים בשכונה היו מתים להיות חברים שלה וגם אני.
כל קיץ היינו יורדים אני ועוד שתי השכנות שלי וגם רינת לשחק
למטה ואפילו שהייתי מת לחרבן הייתי מתאפק עד שיחשיך וכולם היו
הולכים הביתה. לא הייתי מוכן להפסיד אפילו רגע אחד עם רינת.
פעם אחת כשהיינו כבר בני 10 ההורים שלה (שהיו בקשר עם ההורים
שלי) לקחו אותי ואת רינת לסרט גריז.
אני ישבתי לידה בסרט והתבאסתי איך היא נהנית לראות את ג'ון
טרבולטה ואני בכלל לא יודע לרקוד וגם נראה די חנון עם משקפיים.
לעומתה, אני בכלל לא התלהבתי מאוליבייה ניוטן-ג'ון או משהו כזה
כי רינת היתה יפה פי אלף ממנה וגם אהבתי אותה.
ממש אהבתי אותה.
כל יום שהייתי חוזר מהלימודים לא הייתי יכול לעשות כלום חוץ
מלהעביר את הזמן בציפייה לשמוע את הפלקסווגן חיפושית או שהייתי
מסתכל מהקומה השלישית על הבית של סבתא שלה ומקווה לראות אותה
יוצאת לחצר.
יום ששי אחד כשאמא שלי היתה שקועה בסרט ערבי בסלון ואבא שלי
ישן רינת היתה אצלי בחדר. אני אפילו לא זוכר על מה דיברנו אבל
אני יודע שפתאום, בלי כל הכנה מוקדמת, רינת אמרה לי להסתכל על
המנורה ואני הרמתי את הראש למעלה ואז היא נתנה לי נשיקה על
הלחי.
הרגשתי כמו מלך העולם.
לא ראיתי ממטר.
אחרי זה התווכחנו מי נישק את מי (כי היה פה עניין של כבוד) אבל
אני יודע שהיא נישקה אותי והייתי כל-כך מאושר שיכולתי לבכות.
המשכנו לשחק קצת במשחק המנורה עד שהיא קמה ואמרה שהיא צריכה
ללכת (לסבתא שלה) וחייכה אליי חיוך קטן של ניצחון. לוויתי אותה
לדלת ואמא שלי אפילו לא שמה לב שהבן שלה, אחרי הרבה ניסיונות
נואשים מצידה, מרגיש שהוא סוף סוף מלך העולם.
חודש שלם הסתובבתי עם הנשיקה על הלחי ולא חשבתי על כלום חוץ
מזה שרינת אוהבת אותי.
אחרי כמה זמן רינת הודיעה לי שאבא שלה נוסע לחו"ל בגלל העבודה
שלו וכל המשפחה צריכה לנסוע איתו וככה גם היא.
אני ידעתי שסופים כאלה יש רק בסרטים בערבית שאימא שלי רואה
והייתי בטוח שהסוף שלי לא יהיה כזה.
האמנתי בזה כל הזמן ולא חשבתי על זה בכלל וגם הפעם רצתי למרפסת
כדי לראות את הפלקסווגן חיפושית.
בפעם האחרונה.