ישר איך שהגעתי הביתה רצתי אל המחשב , קיוויתי שהוא השאיר לי
הודעה
הדלקתי את המחשב.. "יש!" ,איך שהדלקתי את האיי סי קיו היבהבה
לי הודעה מגל.
פתחתי את החלון וקראתי :
"היי מגניב, אז את רואה שכשרוצים אפשר להתקין איי סי קיו לבד
:)
אני מקווה שנמשיך לדבר , את נורא חמודה וסבבה לדבר איתך "
קפצתי מהמקום, כל כל שמחתי  .

היי אני נוי , ילדה נורמלית, בערך, בעלת ביטחון עצמי שואף
לאפס, אוהבת רוק, מטאל ופאנק.
אני בת 17 וקצת והדבר שאני הכי הכי אוהבת זה המחשב.
טוב, נו, לא בדיוק את המחשב עצמו אלא את האינטרנט.

את גל "פגשתי" בערך כשבוע אחרי שחיברו אותי לאינטרנט, נפגשנו
בצאט של נענע בחדר רוק ומטאל, בהתחלה דיברנו סתם כזה, והחלטתי
שזאת הפעם הראשונה והאחרונה שלי בצאט הזה, בחדר הזה .
כשאמרתי לגל שאני צריכה ללכת הוא ביקש שאני אבוא גם מחר, ושהוא
נורא רוצה לדבר איתי. ואני כמובן באתי.
ככה התחלנו להתכתב בצאט  שבוע.. שבועיים.. חודשיים שלמים.
גל הרגיש שלמרות שאני סתם דמות מול המחשב, אני ידידה שלו,
ושהוא יכול לספר לי הכל. הוא ממש סיפר לי את מי הוא אוהב, מה
הוא עושה  עכשיו - הכל!
תמיד היה ת'קטע הרגיש אצלי, הוא תמיד סיפר לי כמה הוא אוהב את
זאת, או שהוא דלוק על ההיא ואני סבלתי בשקט. אני לא יודעת למה
סבלתי בכלל .
כאילו התאהבתי בו, אני גם יודעת שזאת הייתה אהבה אמיתית. הרי
זה לא שהתאהבתי בו בגלל המראה שלו, או משהו כזה. התאהבתי בו
בגלל האופי שלו! זה מצא חן בעיני.
אבל בן אדם עם ביטחון עצמי שואף לאפס כמוני יכול פשוט להגיד
למישהו שהוא אוהב אותו?! אין סיכוי.
המשכנו לדבר ולדבר חודשים על גבי חודשים עד שידענו כל פרט קטן
אחד על השני. אז הגיע היום, שבו נפרדתי מהחבר, וכמובן ישר רצתי
לבכות לגל. הוא באמת ניחם אותי, אמר לי שזה לא באשמתי נו, אתם
יודעים, כמו שכל אחד היה אומר .
התחלתי לבכות לו שאף אחד לא אוהב אותי, שבחיים לא יהיה לי חבר
שבאמת אוהב אותי ואז הוא פשוט אמר לי: "נוי? אמממ אני אוהב
אותך".
אמרתי לו :" כן גם אני".
ואז הוא ממש התחיל להסביר: "לא, לא, נוי אני באמת אוהב אותך,
לא בתור ידיד, אלא יותר מזה".

כאן בערך אחרי שהוא אמר שהוא אוהב אותי, התחילה תקופה חדשה
בחיים שלי. כמובן שאחרי זה נהינו חברים, אתם יודעים החלטנו
לפתח מערכת יחסים, ושבזמן הקרוב ניפגש ונראה מה קורה עם זה.
מאז זה התגלגל לכל ה"אני אוהבת אותך" והמכתבים ה"חמודים" האלה
שאת כותבת לחבר שלך. בקיצור, כל השטויות האלה של מערכת יחסים,
או יותר נכון של הרגש הזה שמעז לקרוא לעצמו אהבה.

בקיצור כאן אני כבר מוצאת את עצמי אחרי חצי שנה שלא נפגשנו, כי
אתם יודעים איך זה מתכננים להיפגש ולא יוצא.
אבל אנחנו עדיין אוהבים, והוא תמיד מזכיר לי כמה שהוא אוהב
אותי, ואני כמו ילדה קטנה כל חודש שאנחנו ביחד רושמת לו מכתב
חמוד כזה. אבל אתם יודעים, הגיעה התקופה של "וואוו חצי שנה
חבר, ולא נפגשתי איתו". מה, אני סתומה או משהו? ( במקרה שלי כן
אני כן! ומאוד!)".
בקיצור מפה והלאה אני לא יודעת איך להמשיך את הסיפור כי הוא לא
בדיוק נגמר.
אני אוהבת את גל, אני אוהבת אותו מאוד, הוא לטענתו אוהב אותי
גם (זה מסובך כי אני לא יכולה לדעת ), אבל אני ממש לא יודעת,
חצי שנה ועוד לא נפגשנו. זה פאקינג מוזר!
כאילו לאן נגיע? נחגוג שנה בצאט? זה בלתי אפשרי.
ויש גם את הקטע של אני לא רוצה להיפרד ממנו כי אני יודעת כמה
אני אסבול למרות שרק דיברנו במחשב. זה לא ממש משנה כי יש לי
רגשות אמיתיים כלפיו, ואני ממש ממש לא יודעת מה לעשות!
כאילו אני פשוט צועקת " הצילו!".
כל בן אדם שאני מכירה מכיר את הסיפור בעל פה, ולאף אחד אין
תשובה. יש כאלה שאומרים לי שאני אדבר איתו על זה, ואם הוא יגיד
שזה לא הזמן של להיפגש, אז עדיף שאני אפרד ממנו. יש כאלה
שאומרים שעדיף לי לתת לזמן לקבוע.
אני פשוט אומרת "אין לי מושג. אני לא יודעת, למה התחברתי
לאינטרנט מהתחלה?!"

אז הסיפור הזה לא בדיוק נגמר, זה גם לא כל כך סיפור. אלה חיים
אמיתיים של מישהי, שיכולה להיות כל אחת מבין הבנות שמתסתובבות
אצלך בבצפר לבין אחת שאתה סתם רואה בתור במכולת.
בסיפור הזה אני אולי באה להגיד אממ אף פעם אל תשפטו אדם עם פי
מראה, או אל תשפטו דבר עד שתשמעו את שני הצדדים או שבעצם
אין לי מושג.
תחליטו מה שאתם רוצים...
אבל בשבילי גל תמיד ישאר החבר (הוירטואלי) שאני תמיד אוהבת .
אני בעצם סתם רק הכותבת של הסיפור הזה ולא יותר מזה.