מייד אחרי המקלחת, הנחתי את עצמי על הגב.
שרוע ערום על המיטה, בוהה, נותן לרדיו לנגן בשקט. חשבתי עלייה,
על טלי, על זה שהיא צריכה לבוא עוד מעט, ואיך זה שאנחנו כל כך
רוצים ובכל זאת תקועים.
ואז זה זחל אליי. מחשבה חדשה שלאט השתלטה לי על הגוף, ושינתה
לי את כל המצבים.בספורטיביות לא לי זינקתי מהמיטה. התחלתי לסדר
את ערימות הבגדים שרובצות לי על הריצפה. משם עברתי לחבילת
ניירות ועיתונים ישנים, כמה בדלי סיגרייה, ועוד טיטוא קטן,
אנחת מנקים והגיע תורן של הכנות רציניות יותר. הדלקתי נרות,
הוצאתי את כיסוי המיטה הקטיפתי שנשמר לארוע מיוחד, והגעתי סוף
סוף לעיקר, ארגז הכלים האוסטרי שלי, מחמד נפשי, הוצא ברוב כבוד
ממקומו בארון, ונפרש לארבעה מפלסים עמוסי מתכות נוצצות.
לא בחרתי ישר את הכלים הספציפיים למשימה זו, אלא חיכתי קצת,
התענגתי על מבט רוחב מול כל הפונקציונליות שממולי. לבסוף ארבעת
המובחרים כמו צצו מעליהם והונחו בידי ואחר כך בשיפולי המיטה,
זה אחר זה. קיפלתי את הארגז והחזרתי אותו למקומו. סגרתי את
האור בחדר, ונתתי מבט אחרון בכלים שעכשיו נגהו באור המלטף של
הנרות.
נשכבתי על המיטה ונתתי לתחושה החדשה לחלחל לתוכי.
פעמה בי שביעות הרצון של מלאכה שנעשתה בשלמותה, תחושה שלוותה
בחיוך קטן מתוח על פני וליטוף עדין של כרסי. לאט התמוסס הרגש
אל תוך שקט, השרירים רפו בתורם, והגוף עזב לתוך שינה שברירית.
היא נכנסה לדירה. התעוררתי לשמיעת צעדיה, ומשהו מתחושת המתיקות
של השינה התחלף בדריכות. גופה הופיעה בפתח החדר, ונשאר תקוע
במקומו, שותק. הסתכלתי עליה, רואה את עינייה הגדולות מתמלאות
באישונים. היא נשענה על הפתח והעבירה את מבטה ממני אל החדר
ובחזרה אליי. פיה היה פתוח קמעה מסגיר את היותה מופתעת. היא
נתנה לתיק ליפול מכתפה לריצפה, ורק נתנה לי מבט גדול. היינו
בזמן שלנו לכמה רגעים. פשוט מביטים, נותנים לנשימות לחלוף
ביננו.
בחודשיים שאני איתה, הספקנו קצת להיות אבל בעיקר הלכנו לאיבוד
במשא ומתן ארוך והרסני על מה ואיך וכמה צריך לאהוב. היא הלכה
ובאה והלכה כמו מטוטלת שלא יכולה להפסיק, ואם כל תזוזה שלה
הבטחון שלי נדרס ונמוג. ועכשיו היא לא זזה, ואנחנו שואבים שקט
אחד מהשני. הופכים יותר ויותר מודעים לתכונה שונה. אני מסתכל
על טלי, והפנים שלה מקבלות הבעה של נחישות, המצח שלה נהייה
חלק, והזוית הימנית של הפה מתעקמת למעלה, מושכת את חציו של
הפרצוף איתה. היא מבינה משהו שעדיין לא ברור לי, וזה יוצר אצלי
תזוזות בלתי רצויות בבטן כתופעת לוואי לפחד ולהתרגשות שחודרים
אליי. עיניי סורקות לה את הגב ואת התחת, וניצני חרמנות
מתווספים על המתח הקיים.היא בוחרת את קרמינה בורנה מערימת
הדיסקים, ונשארת עוד כמה שניות מול המוזיקה עם גבה אליי. לאט
היא מסתובבת ומתקרבת אליי, היד שלה מלטפת את פניי ואני מקבל
מהעניים שלה חום, שלא מצליח להרגיע את המתח אבל יוצר אצלי
תחושה שטלי יודעת מה היא עושה ואני צריך פשוט לתת לה. היא
ניגשת לפאתי המיטה לייד רגלי ונוגעת לא נוגעת בכלי ההעבודה.
הפאסיביות שלי הופכת לשיתוק.
היא מרימה את הסכין יפנית הכסופה ומשחררת את הלהב. העניים שלה
שוב עוברות אליי ואחריהן שאר גופה, היא מלטפת לי את החזה
שעכשיו עולה ויורד כמו משוגע, ומבצעת חתך ישר וקטן בין הצלעות
שלי. דם מתחיל לנזול ממני, אני חש בכאב אבל הוא שונה מהכאב לו
ציפיתי ,כך שהפחד קטן, והנשימות הופכות סדירות יותר ויותר.
במבט שלנו אין שאלות. שוב היא מרימה כלים ועכשיו תורם של שני
מברגים. בביטחון לא מובן היא משחילה את שניהם בחור שנפער בי,
ומשילה את העור והשומן לצדדים. אני שומע את המוסיקה בכל כולי,
ורואה אותה תופסת את הפלייר פטנט עם הראש החד, מחדירה אותו
לתוכי, וכשהוא מונח בין צלעותי היא מסובבת את הבורג לאט.
הפלייר מכהה את זויתו, ואני סוף סוף מבין את טלי, ואיך שהיא
רוצה לפתוח אותי.