בת דודה שלי היא שחקנית. עוד לא ממש מפורסמת אבל היא שחקנית.
לפני שסבתא מתה, היינו אוכלים ארוחת ערב אצלה בכל יום שישי.
מאד אהבתי את האוכל שלה. ואחרי האוכל, הגדולים היו יושבים
ומדברים על דברים משעממים ואנחנו היינו הולכים לחדר, איפה שאבא
שלי ישן כשהוא היה קטן. וגם אמא של בת דודה שלי ישנה שם. איכס,
איזה חדר מגעיל. איך הם גרו בו? הכל כל כך ישן ומאובק. ואז בת
דודה שלי היתה עושה לנו הצגה. כל פעם על נושא אחר. והיינו
מוחאים כפיים.
עכשיו אנחנו כבר גדולים. היא אחרי צבא ואני בקרוב בחטיבת
ביניים. היא מופיעה בהצגות. לא במקומות גדולים כמו הבימה, אבל
במקומות מאד מגניבים. פעם אחת, כשהיה חופש גדול ישנתי אצלם,
ואז היא לקחה אותי להצגה. ההצגה התחילה בשתים עשרה בלילה. אבל
ההורים שלי לא ידעו. בהתחלה כמעט ולא נתנו לי להכנס למקום.
ישבתי לבד ליד שולחן. אחר כך הצטרפה אלי חברה שלה.
יש כל כך הרבה עשן. החברה של בת דודה שלי הציעה לי סיגריה. לא
ידעתי מה להגיד. ואז האיש עם המיקרופון אמר: קבלו את גלית
הדרי. כל כך התרגשתי, ממש רעדתי. ואנשים מחאו כפיים ואחד שמן
לידי תקע גרפס. ואז היה הופיעה. הייתי בהתלהבות. הבת דודה שלי
די כוסית ונראה לי שבעיקר הגברים הסתכלו עליה. מחאתי כפיים בלי
הפסקה עד שהחברה של בת דודה שלי משכה לי בחולצה. ואז שמתי לב
שרק אני מוחא כפיים. בסוף כולם שוב מחאו כפיים וגם אני.
אחר כך היא ישבה לידי והייתי כל כך גאה. אנשים באו ואמרו לה
שהיה מאד יפה. נראה לי שמישהו גם ממש רצה להתחיל איתה, והרגשתי
כאילו הוא מתחיל עם החברה שלי. בסוף הוא נתן לבת דודה שלי פתק
והלך. רציתי לחבק אותה. רציתי שהיא תחבק אותי, ואז החברה שלה
הציעה לי שוב סיגריה. הפעם הסכמתי. אבל לא ידעתי מה עושים.
אפילו לא הצלחתי להדליק אותה, אז בת דודה לי אמרה: "די כבר,
אתה קטן" ולקחה לי את הסיגריה מהיד.
יש לה אח, שהוא בן דוד שלי. אבל אותו אני לא כל כך אוהב. פעם,
כשהינו קטנים, הוא הרביץ לי, ואחר כך הוא המשיך להיות מעצבן.
כשהינו קטנים, אז בת דודה שלי היתה יותר חזקה ממנו, אז אחרי
שהוא הרביץ לי היא הרביצה לו. אני חושב שמאז אני הכי אוהב
אותה.
עכשיו אנחנו במכונית, נוסעים אליה הביתה. כבר מאוחר משהו לא
נורמלי. רק פעמיים הייתי ער בשעה הזאת אני חושב. זה היה בל"ג
בעומר. איזה כיף. אני יושב לידה, מקדימה. כשאני נוסע עם ההורים
שלי אני יושב מאחורה. אנחנו תיכף נגיע אליה הביתה. אנחנו נישן
באותו חדר.
אח שלה בצבא. מגיע לו. אמן שיטרטרו אותו. ראיתי סרט על צבא,
והחיילים זחלו בבוץ, ורצו בגשם. אמן שזה מה שעושים לו. גם אני
רציתי להיות שחקן. כשהינו קטנים והינו אצל סבתא שלי ניסיתי
לעשות הצגה. הצגה שלמדנו בבית ספר. עמדתי, ומסביב הבני דודים,
ועשיתי. אבל הבן דוד צחק עלי ובן דוד אחר גם, אז לא עשיתי להם
שוב הצגות. אבל אולי אני אנסה שוב? הבן דוד כבר בצבא אז הוא לא
יצחק עלי. אולי אני אהיה שחקן ואופיע יחד עם בת דודה שלי?
ונהיה שחקן ושחקנית, ואז נצטרך להתנשק, כמו בטלויזיה. ואז
נצטרך להתחתן, כמו בטלויזיה, כזו חתונה יפה בכנסיה, עם מקהלה
וילדות קטנות יסחבו לה את קצה השמלה, ואז שוב נתנשק, ואז יזרקו
עלינו סוכריות או אורז ואז נהג יקח אותנו במכונית מאד מאד
גדולה, הרבה יותר גדולה מהמכונית של אבא שלי. ונשב מאחורה,
ושוב נתנשק.
בקושי מצאנו חניה. לקח לנו הרבה זמן, וחנינו בסוף קצת רחוק
מהבית. אבל לא היה אכפת לי בכלל. בת דודה שלי כבתה את המנוע
ועכשיו אנחנו הולכים ברגל עד לבית שלה. אולי אתן לה יד? טוב,
אני אעשה את זה. שלוש ארבע ו...
לא. אספור עד חמש. מאחד. ואז אני מניאק אם אני לא נותן לה יד.

אחת. שתים. שלוש. ארבע. חמש. נתתי. היא הסתכלה עלי וחייכה.
ואני מתרגש הכי. אבל עכשיו אנחנו הולכים יד ביד. ואני עכשיו
רוצה שהדרך עד הבית שלה תהיה הכי ארוכה שאפשר.