[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מעורפל חלקית
/
שד הנחל בערפל

ישבנו, בקור של נובמבר, כך פתאום, על ספסל עץ, מול נחל
מעורפל.

למה אתה עושה את מה שאתה עושה? שאלה.
מה אני עושה? היתממתי, וראיתי כיצד עיניה הירוקות נעשות פגיעות
פתאום.
אתה לא מתנהג כמו שאתה צריך להתנהג, אמרה בקול שהתחיל חלש
ונגמר בצעקה, חציה מחוייכת, חציה בתרעומת אמיתית.
אבל לא כולנו אותו דבר, את יודעת. אמרתי, קופץ את שפתי ומוציא
סיגריה מתגוננת.
לא נתקלתי בשכמוך, אמרה בשקט חוצב, קולה מלטף חומות בצורות,
מאיים להפילן.

שתקתי, לא היה לי מה להגיד. לך תסביר לה מאיפה זה בא, אם גם
אתה לא  ממש יודע. ואולי כן. התבוננתי בנחל וניסיתי לשוות
בדמיוני שלא בלילה קר של נובמבר אנחנו נפגשים, אלה בלילה קיצי
של אוגוסט, רוחות הבילות מסביבנו, ולא הערפל הדמוני הזה,
שמשווה לכל סביבת הנחל מראה הזוי, כאילו עוד רגע יעלה מהנחל שד
הנחלים ויתבע את נקמת הנחל, שכמעט ורק שפכים זורמים בו הלילה.

התבוננתי בה מתבוננת בי. בעיניה היפות היה נסיון להסתיר, אבל
נסיון חלש. ראיתי הכל. אמרתי לה את זה והיא שוב הסיטה את מבטה,
מסתירה את פניה עם שערה הארוך.

אז מה אתה רוצה ממני? שאלה, מישירה מבט, ולא ידעתי לענות.
אולי את עוד צומת שאני חייב לעבור, ואולי את צומת שאני חייב לא
לעבור, עניתי.
מתי נדע? שאלה, עיניה חודרות את שלי, חופרות ומנסות להעלות
ממצאים.
כשנדע נדע, ואולי לא נדע. השבתי, לקונית משהו.
אתה לא מתנהג כמו שאתה אמור להתנהג, חזרה ושיננה את המנטרה,
אולי כך תבין את מה שלא ניתן להבין.
אני לא אכנס לגלויה שלך, זו עם הבובה בשמלה הורודה, שהרים
מושלגים ברקע והמון דשא, עניתי, מתגונן.
אין לי גלויה כזו, ענתה, נפגעת.
יש לך, עניתי, כמו התמונות שמישהו במספריים זדוניות, או
מתחשבות, חתך משם את הדמות הגברית, בצורה מדוייקת, ואת רוצה
שאני אכנס בדיוק לשם. אני לא מתאים לשם, לא לצל השחור שנותר
לאחר שהמאכלת סיימה את פעולתה, ולא לנוף הרומנטי, המזוייף. כל
תהליך כפוי סופו להסתיים בעוגמת נפש. זרקי את הגלויה הזו, או
חפשי מישהו אחר, בעל ממדים זהים לזה שנגזר משם, ליבו שותת דם,
שיתאים לנגזר ואולי גם יתנהג כמו שהוא אמור להתנהג.

הערפל הלך התגבר, בונה בינינו גדר לבנה, הזויה משהו, לא ממש
מובנת. כמעט וכבר לא ראיתי אותה, למרות שישבה לידי על ספסל
העץ, מול הנחל.

התבוננתי בחשש לנחל, קול זרימת המים מנסה להרגיע בפכפוך
רומנטי, אך אני, קטן אמונה שכמותי, עדיין מצפה לשד הנחלים
שיעלה מהנחל, ענק ומאיים, על גופו עלים רקובים ושיירי נייר
טואלט ויגרור אותי למטה. שוב למטה.

אבל באופן תמוה, ולמרות הערפל הזדוני והשד המאיים שמתי לב שאני
שמח מהרגיל, מחייך המון, צוחק כל הזמן. נראה לי שבכל זאת יש לך
השפעה נרקוטית, אמרתי לה, סוף סוף אבל באמת, משהו נעים.

ואז, לאחר שכבר אמרנו הכל, הסברנו הכל, העלינו הכל באוב, קברנו
הכל, פגענו בכל, הצטערנו על הכל, התאדו לרגע קטן אחד כל שדי
הנחל, התמונות הגזורות, משקעי האתמול ואיומי המחר.

מעולם לא הייתי מאמין שנשיקה קטנה אחת תוכל לשד הנחל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה, יש בנות
שמסתובבות בלי
גז מדמיע?

זה מה שקורה
שמרימים סבונים,
אבל עוד שבוע
הכל יגמר!

סרטן? זה
שצובט?

הילדים? איפה
איבדתם אותם?
טוב, תפסיקו
להתמרח בבוץ אני
לא יכול לראות!

נקרע לך הקטטר?
חבל.



"אם כבר
פרובוקציות"
הוצאת בהמה
חדשה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/2/03 22:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מעורפל חלקית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה