[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דייב הרשקו
/
סיפור על נדנדה

רעש סירנות ניפץ לפתע את הדממה הפסטורלית, בגן הציבורי ילד נפל
מנדנדת חבל, בשוק הייתה המולה רבה, דם ועגבניות זרמו יחדיו.
הילד החל לבכות כאב לו שכואב לו, בשוק רק הבריאים צרחו,
ובינתיים על חוף הים החלה לשקוע לה השמש ברהבה, כאילו בכדי
לעצבן. הייתה שקיעה יפה מאוד באותו יום, זוג נאהבים על חוף הים
הבחין בה, ואהבתם אחד לשני גאתה בתוכם כאילו היו גוף אחד.
אט אט החל הילד לקום לאיטו, ידו הייתה חבולה, זלפי דם דקיקים
ניגרו ממרפקו אט אט לעבר כף ידו, בכייתו החלה דוממת מעצמה, כבר
לא נותרו דמעות בגופו הקטן בכדי להמשיך את בכיו, אך הכאב גבר,
ככה זה לאחר הבכי מגיע הכאב האמיתי, כאב האיבדון.
בשוק ידיים היו מפוזרות לכל הכיוונים ואנשי מ"דא החלו במתן
טיפול ראשוני לפצועים, את ההרוגים החלו לכסות בלבנים.
הוא נישק אותה כשירדה השמש בשיפולי הים, הים עצמו היה שקט
יחסית לסערה שהתרחשה בשוק, שם כבר החלו לשטוף את הרצפה.
השמיים החלו להחשיך אט אט והילד החל מדדה לביתו, "נפצעתי אמא"
הוא אמר כשזאת פתחה את דלת ביתו, "אמרתי לך להיזהר שם בחוץ",
הטלויזיה בביתם הייתה פתוחה בקולי קולות, החלו דיווחי סוף
פיגוע חוזרים על עצמם,
" הפעם מוכרחים להיכנס בהם" אמר חבר הכנסת "זהו זה נגמרו
המשחקים" הוסיף ואמר תוך כדי שהאמא אומרת אותו משפט לבנה הקטן,
"אך אני אוהב לשחק אמא" וזאת מרחה על פצעו יוד נגד זיהומים.
"נזוז" אמר בן הזוג לבת הזוג, "נזוז" ענתה ושניהם הלכו חבוקים
בחיבוק רופף שאט אט הפך לאחיזת ידיים רופפת שלבסוף נקטעה
ושניהם הלכו אחד לצד השני ללא לומר מילה, כשנכנסו למכונית הוא
פתח רדיו, היו חדשות "עוד פעם פיגוע", "כן" היא אמרה, "אי אפשר
להמשיך כך" מלמל לעצמו משפט שבעתיד יהיה בעל משמעות כפולה.
בחוץ כבר החשיך לגמרי, הייתה רוח קלילה, הים המשיך בשלו, הילד
התכסה במיטתו, עוד פצוע אחד נפטר במהלך הלילה, לשאר הפצועים
היה מזל כך אמרו הרופאים לבני משפחותיהם, לבסוף כולם נרדמו
וחלמו על עולם טוב יותר, ורק הנדנדה בשלה המשיכה להתנדנד לה
באופן מפתיע , מעצמה., כאילו לוחשת למעמקי הלילה: "מחר לצערי
ייפול עוד ילד בעולם ואם לא ילד אז כמה מבוגרים שאיבדו את
ילדותם".
יש אגדה סינית די דומה מן סיפור עתיק יומין על האנושות, רק שבו
לא מוזכרת נדנדנה, ועל כן הסיפור הוא אגדה. כאן ועכשיו יש
נדנדה שמזכירה כי אין פה אגדה ולא חלום מקסימום מציאות הזויה
שלתוכה ביום המחר שוב תזרח השמש ושוב תשקע לאיטה, אין מה לעשות
כולם אוהבים להתנדנד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כולם מנסים לנחש
מה קורה לטיפוס
האדום למעלה.
אבל אף אחד
עדיין לא
הצליח.
למה? אתם
שואלים?

כי גם האדום
ההוא זה אני


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/2/03 17:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דייב הרשקו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה