"טוב, מה שהולך להיות פה..." הנה זה מתחיל, הכינו את המילונים.
"כל החלק הזה עף מפה , במקום נכניס פה יחידה חדשה כפולה ועוד
אחת ליד... ככה שטאנץ. אני יחבר לך את זה עם כמה דיבלים, אין
בעיה, זה יחזיק גם אחרי שהקיר יפול. ת'חיבור של המים, אני ישים
לך מופה ועוד שתי דיזות ככה ליתר ביטחון, ברווח מהקיר נשים
איזה שתי פלחים , שלא יזוז. את החלק ההוא אני תופס לך עם
ג'בקות ובנקודה ההיא איזה כמה מוטרות ליתר ביטחון. פה יהיה לך
חיבור תלת פזי, דו כיווני. אל תדאג אתה מקבל פה סחורה אלף אלף.
זה חומר מגולבן, אין מה לדאוג. קצת שליכטה, טיפה צבע והכל
בסדר. מה אתה אומר?" סיים הבחור בסרבל כחול שבגבו מודפס 'ציון
מטבחיים'. מענין אם הוא מודע לטעות?
"אפשר תרגום לעברית?".
לפני שבועיים אני ואישתי התכסחנו, אז אחרי שהשלמנו החלטנו
שהגיע הזמן להחליף את המטבח. ככה זה כשאתה נשוי, כבר אין מה
לחדש, אז כל כמה שנים, כשמשעמם ורבים, או שמחליפים ריהוט או
שמשפצים, או שמביאים עוד ילד. זה הריגושים שיש לך.
בפעם הקודמת החלפנו סלון, ופעם לפני זה הבאנו את קובי לעולם.
בהתחלה הכל היה בסדר, הייתי אומר אפילו נורמלי, עד שבגיל שלוש
הוא ביקש ארגז כלים, לא כזה מפלסטיק כמו שיש לשאר הילדים, הוא
רוצה אמיתי , כמו של הרצל השכן המוסכניק, מקומה ראשונה, זה שאף
אחד לא כל כך זוכר איך הוא נראה, כי את רוב הזמן הוא מבלה
בשכיבה מתחת הסיטרואן שלו וכל מה שנותר זה זוג רגליים בג'ינס
מלוכלך ונעלי עבודה שחורות, בלויות.
מאז לא נותר בבית רהיט או מכשיר ,שלא פורק ועבר תיקון אצל
קובי.
גם אם הכל היה בסדר הוא היה פותח לבדוק ' למקרה ש...'
כשהגיע לגיל 7 כבר היה בלתי נסבל , הבית נראה כמו מעבדת
אלקטרוניקה, אז אני ואישתי החלטנו, שאם זה הכשרון שלו, אז עדיף
שיפרוק אותו על אחרים ולא בבית. אז שלחנו אותו לעבוד עם הרצל
במוסך. מאז אני כבר לא זוכר כל כך איך הוא נראה , מלבד ג'ינס
מלוכלך ונעלי עבודה שחורות, אבל לפחות טיפול 10,000 אני עושה
בחינם, אז מה 'כפת לי?
"טוב. כל זה מגיע ל- 4,780 פלוס מע"מ" ירה 'ציון מטבחיים'
למה לעזאזל הם אף פעם לא יכולים להגיד מחיר מלא?