היום שוב הייתי אצלך
אחרי הרבה זמן
היום שוב ראיתי
את אותו בטון לבן
והתמונות ששמתי והשירים שכתבתי
הסופה שהיתה לקחה איתה הכל
לא נשאר זכר לכל האהבה שלי
הכל נמחק ונעלם לו פתאום
ואני שם ישבתי ושרתי לך שירים
סיפרתי לך מה קורה אצלי, בפנים
סיפרתי ובכיתי
שרתי וכאבתי
והדמעות כך נדמה
לא נגמרות לעולם
כשזה קשור אלייך
הכאב לא נגמר
הוא גדל ומתחזק
הגעגוע משתק
ושוב ביקשתי שתבואי לבקר בחלום
אני מפחדת לשכוח
גם אם זה נראה לא אפשרי
מפחדת לשכוח כמה אהבת אותי
מפחדת לשכוח כמה אוהבת אותך
מנסה לסלוח על שעזבת אותי כך
לא לשכוח את עינייך הכחולות המדהימות
לא לשכוח את החום, החיבוקים, המתנות
את האהבה שרק את יכולת לתת
רק את וסבא ידעתם איך לפנק
ופתאום אני נאלצת להעניק אותה לאבן
לחבק, לשיר שירים ולנשק את הבטון הלבן
ולא לקבל בחזרה לא חיוך, לא חיבוק, לא נשיקה
ולא מבט קטן שאומר כל כך הרבה
ואני מאמינה שאת שומעת
ואני בטוחה שאת רואה
אני מחכה כבר שניפגש בקרוב
במקום יפה יותר
היי שלום מלאך שלי
ולעולם לא אשכח, כמה אהבת אותי