[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שני תכלת
/
בתחנת האוטובוס

נשענתי על האשנב בתחנת האוטובוס ונשמתי. הוא היה מאחורי,
בהבדל של 3 מטר, באותה תנוחה. רציתי להסתובב. רציתי לגשת אליו
ולראות את הפנים האלה... אבל לא יכולתי.
זה היה יום שישי בצהריים, אחרי יום לימודים מתיש, וחוץ מאיתנו
התחנה הייתה ריקה לגמרי, מה שהוסיף רק לדממה ששררה ברחוב.
שקט. מכונית בודדה מדי פעם קטעה את הדממה. אחרי כמה זמן השמש
הסתתרה מאחורי עניים כהים וכבדים ונדמה היה שהולך לרדת גשם בכל
רגע. הסתובבתי אליו. הוא עדיין עמד שם, לא שם לב למבט שלי.
נשברתי. את מעט האומץ שנשאר לי אזרתי, חציתי את ה-3 מטרים
שחצצו בינינו והטחתי בפניו: "זה לא יכול להמשך ככה,אתה לא יכול
להתנהג ככה"

"ככה איך?" הוא הביט בי מבולבל, מופתע שאזרתי את האומץ לפנות
אליו
"ככה בהתעלמות?" הסתכלתי אליו, עליו יותר נכון. המבט שלו היה
מופנה למקום אחר.
"אני מצטער"
"לא אתה לא"
"אני כן!" הוא הרים את הקול שלו. קיוויתי שהאוטובוס לא יגיע.
לא עכשיו לפחות, אחריי שאזרתי את האומץ לפנות אליו.
"על מה אתה מצטער? על זה שנישקת אותה או על זה ששיקרת לי אחריי
זה? או- רגע, על ההתעלמות הבוטה שלך ממני?" שאלתי אותו.
"על הנשיקה. ועל זה ששיקרתי"
"אתה צריך להצטער" אמרתי בקול שקט והתיישבתי על הרצפה. הוא
הסתכל עליי במבט שאומר ספק מצטער ספק ילדה מסכנה. התחלתי לשחק
עם החול, ציירתי עליו ציורים עם עץ."אתה ממש פגעת בי אתה
יודע?" שאלתי אותו עדיין מתבוננת בחול.
הוא שתק לכמה שניות ואז אמר "כן, על זה אני מצטער הכי הרבה"
"כן בטח" צחקתי צחוק קטן "כאילו זאת לא הייתה הכוונה שלך כל
הזמן הזה-"
"לא! ממש לא" הוא עכשיו הסתכל עליי "צר לי שזה מה שאת חושבת
עליי. כי אני ממש לא כזה."
"אה, סליחה. אתה לא כזה שפוגע בבנות אבל אתה כן כזה שבוגד בהן?
צודק.. זה דבר שונה לחלוטין"
"תראי- הייתי שיכור! לא שלטתי במה שעשיתי-"
"לא.. אל תעשה את זה! אל תאשים את האלכוהול במה שאתה עשית.
אוקיי? אתה עשית את זה לא האלכוהול. לא חברים שלך, אתה! יניב.
אך ורק אתה. וזה שאתה השתכרת זה גם אתה! ומי שנישק אותה.. זה
היה אתה. הכל אתה. וזה שפגע בי? נחש מי זה היה..?"
"ואמרתי לך כבר שאני מצטער על זה. על כל זה" אני הנהנתי בראשי.
לא ידעתי מה להגיד לו. תמיד הייתה ליניב את היכולת לקחת את כל
המילים שלי ולגרום לי לאבד את הראש, לא לדעת מה להגיד, מה
רציתי להגיד איך תיכננתי להגיד את זה. הוא הסיט לי את השיער
מאחוריי האוזן. דמעה ירדה לי והוא ניגב אותה. "תמיד היית הילדה
שאני מרגיש אליה משהו אבל לא יודע איך להגיד לה את זה. את
פשוט- יותר מידי..לא יודע, מיוחדת? מיוחדת זאת המילה? או
מוזרה...? אני לא יודע! משהו אחר. ואף פעם לא ידעתי איך
להתמודד עם זה.את תמימה אבל מצד שני ממש לא. את לא מוגדרת. ואת
שיגעת אותי. ממש ממש שיגעת אותי. אני לא ידעתי ואני לא יודע
איך להתמודד איתך עם כל מה שאת זורקת לי בפרצוף תמיד-"
"זורקת לך בפרצוף? אני אף פעם לא הצלחתי  לזרוק לך מה שרציתי
בפרצוף. הלוואי והייתי יכולה. הלוואי שיכלתי להגיד לך מה באמת
אני חושבת עליך. כמה אני חושבת עלייך, סליחה... כמה חשבתי
עליך! כמה.." הפסקתי את עצמי "לא, יניב אני לא מתכוונת לעשות
את זה עכשיו.. להגדיל לך את האגו" כאילו שצריך להגדיל אותו
חשבתי לעצמי "כל מה שמעניין אותי לדעת זה אם ראית שאני עמדתי
שם" הסתכלתי עליו מחכה לראות תשובה בעיניים שלו, מחכה לשמוע
תשובה מהשפתיים שלו. הוא שתק, כנראה בחן אותי, לא ידע מה אני
רוצה שהוא יענה. למען האמת גם אני לא ידעתי.
"תגיד את האמת.. יניב, לשם שינוי,אני יודעת שזה יהיה קשה אבל
תתמודד. כמו שאתה אומר לי תמיד"
"כן" הוא אמר בקול צרוד "כן! אני ראיתי אותך עומדת שם. עם
החברות שלך... ראיתי אותך. ראיתי שאת מסתכלת. אבל הייתי
ש-י-כ-ו-ר" הוא התחיל להעלות את קולו "לא היה איכפת לי!!!" אני
קמתי. לא ידעתי מה להגיד לו, לא ידעתי אם זה מה שרציתי שהוא
יגיד או לא. רק ידעתי  שלי אין איך להגיב לזה, לא עכשיו
לפחות.
"לאן את הולכת?" הוא שאל אותי
"אין לי כוח לחכות יותר לאוטובוס"
"אה, אז שוב הייתי רק שעשוע לשעת השעמום שלך?"
"כמו תמיד לא?" אמרתי והמשכתי ללכת, זרקתי את הענף של העץ
שאיתו קשקשתי על האדמה, והתרחקתי


את ההתחלה לא אני כתבתי אלא מישהי אחרת שביקשה להמשיך את
הסיפור. כל שאר הסיפור שלי. (מה שאני לא כתבתי זה כל החלק
המודגש)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אז מה זה בועז
בעצם?

אפשר למצוא אותו
בדפי זהב?








אד המתאבד


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/2/03 15:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שני תכלת

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה