רוח תלושה מתקפלת בין בדים לבנים התלויים בחוץ ביום שמש נקי
ומתוק.
הבדים מתקפלים משעמום, מתעוותים מעייפות, מתייבשים ברוח
הדלילה.
היא לוקחת בד לבן לח ומניחה על מצחו.
המטלית סופחת אליה את חומו, מקררת את פניו.
הוא אינו מתעורר, למרות הרטיבות והקור.
הוא מחפש את השפתיים האדומות בין הסדינים הלבנים.
לילה.
שקט.
רטוב.
בדים טחובים תלויים בחוץ להתייבש ברוח הצוננת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.