מיכה בן-מאיר / ליל הסדר |
לבן וזקן התנודד הוא בדלת
ולפתע נפל לקרקע
ודמו האדום כעין יין המרלו
הרטיב את אריחי הרצפה
וזרם לאטו נהרות נהרות אל שטיח אניצי הכותנה.
וזרזיף של אותו האדום האדום
שלחך בדרכו את הקור והעצב
ליטף בדרכו כוס שעונה על צידה עשויה מטורקיז ומכסף
כרסם בו אותו ההרהור החדש
ההרהור שידע שלא די הוא
הוא ידע שיבוא הוא שיכור הזקן,
ובכל זאת שם רגלו לאליהו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|