הייתי חייבת...אז נכנסתי לשירותי הנשים. כל התאים היו תפוסים
כך שהמתנתי ליד הכיורים והמראות. היו שם כמה נערות שהסתכלו על
עצמן במראה ומרחו כל מיני צבעים על פניהן, סרקו שוב ושוב את
שערן. ובמבט לא מרוצה העבירו שערה יחידה מצד אחד של ראשן לעברו
השני בעצבנות מעורבת בסבלנות אין קץ. עד שנחה במקום שנראה
בעינהן כמתאים.
"שמרית?!" שמעתי פתאום את שמי בוקע מאחד התאים, בתוך רעש מכונת
הייבוש והמים הנשטפים. כמעט ועניתי "כן" מתוך הרגל אלא שאז
הבנתי שהקריאה היתה מופנת אל התא הסמוך שענה במקומי "כן"."היא
בכלל לא יפה" ומן התא נזרקה קריאה בתגובה: "עלק לא יפה! על מה
את מדברת, כל הבנים מתחילים איתה". ובלי להמתין לסיום דבריה
קטעה אותה הראשונה: "היא סתם מחזיקה מעצמה...משחקת אותה יותר
ממה שהיא! שלרגע לא תחשבי שהיא באמת משהו!" הדברים נאמרו בטון
של פקודה והשניה  כמן טירון צייתן שתקה כאות להסכמה.
הראשונה הורידה את המים ואחריה נשמע קול זהה מן התא הסמוך.
שתיהן יצאו ולפתע זהיתי את חברותיי הטובות. הן הביטו זו בזו
נבוכות ומשלא יכלו עוד להביט בפניי, פנו להסתכל במראה. אך נראה
היה שלא באמת הסתכלו בעצמן אלא רק בהו.
ריח הצחנה משירותי הנשים החל מחלחל בי והרגשתי שאינני יכולה
לעמוד שם עוד אז החלטתי להמתין מחוץ לשירותי הגברים, שם משום
מה יש לרב ריח נעים יותר.
נער כחוש בן גילי סקר את גופי ואחר חייך אליי תוך זריקת הערה
שהדיפה ריח חריף שנשאר מעליי עוד זמן רב אחרי שהלך ואז חבורה
של בחורים עברה לידי תוך זמזום ניגון ערסי משהו על "בובה בחלון
ראווה", אח"כ במסווה של ג'נטלמן מעודן ניגש אליי בחור והציע לי
להיפגש איתו לסרט או קפה. משגם הוא הלך התפנתי להריח שגם שם
מסריח לא פחות. הריחות החלו נותנים אותותם בי, מן המים עלתה
צחנת הביוב, מן תערובת פולחת של ריחות וכמעט שהקאתי שם בין
שירותי הנשים והגברים.
התרחקתי כמה צעדים וכבר לא זכרתי למה בעצם באתי לשם. אולי היה
זה הדחף הפנימי הזה שיש לי מאז שאני זוכרת את עצמי, משהו מולד
בתוכי שדוחף אותי למקום הזה במשך חיי. החלטתי להתאפק וללכת משם
מבטיחה לעצמי שלא אשוב לשם עוד. אך בפנים יודעת שאם לא אשוב
לשם אאבד את השליטה יום אחד.