זו היא תפילה לך
אלוהים
שנינו, אחד, יודעים.
מדוע אם כך
אין  הם  מבינים?

בעודי נעה בשבילי חיי
מודה אני
על כל שרואות עיני.
על היופי, האושר, השמחה, על עצם ההויה.

זו היא תפילה לך
אלוהים
שנינו, אחד, יודעים.
מדוע אם כך
הם כועסים?

בעודי הולכת בשבילי נשמתי
מודה אני
על כל אשר צופן ליבי.
על הקושי, החוסר, הצער, על זה השער.

זו היא תפילה לך
אלוהים
שנינו, אחד, יודעים.
מדוע אם כך?
האין הם מבינים?!


בעודי פוסעת בדרכי שלי
מודה אני,
על זו מגרעתי.
אין אני מבינה
מהיכן מגיעה זו השנאה?
הרי אחד הכל
על כך אין שאלה
האם כל כך קשה להבין מהותה של זו התפילה?


זו היא תפילה לך
אלוהים
שנינו, אחד, יודעים.
מדוע אם כך?
הכיצד הם יכולים שלא להבין?!

על אותו נושא כולנו מדברים.
לאותו אל מתפללים.
אותן הודיות משמיעים.
כולנו חלקים שווים,
ובשל התחלקותנו, שונים.
שפות לנו רבות.
ותפילותינו זהות.