מוקדש לדניאל, עובדת הבורגר ראנץ המסורה

בקיץ התחלתי לעבוד בבורגר ראנ'ץ. הייתי רק בת 14 אבל היו לי
פרוטקציות (אבא שלי מכיר את מנהל הסניף). הייתי חייבת לחסוך
קצת כסף בשביל לנסוע לאיילת. בסוף החופש המשכתי לעבוד בימי
שישי ושבת והחברות שלי כל הזמן התלוננו שאני לא מבלה איתן
מספיק אבל מה אפשר לעשות? אני חושבת שהעבודה הזאת עושה לי רק
טוב. כל האנשים בעבודה שלי ממש נחמדים, יש את המבחר הרגיל של
פרחות וערסים ויש את מנהל הסניף.

מנהל הסניף שלנו, סער קרליץ, הוא שטן מהלך. הבן אדם הכי רשע
בעולם. הוא בערך בן 24, שמן, מעצבן ועובד פה כבר לפחות תשע
שנים. החלטתי להתעלם ממנו, לעבוד ולהרוויח את הכסף שלי בשקט
אבל יום אחד הוא פשוט עבר את הגבול.

היה יום שישי, הבטחתי לחברות שלי שאני אצא בשמונה ויישאר לנו
מספיק זמן לבלות. הגעתי אחרי הלימודים והחלפתי למדים שלי.
עמדתי בדלפק כמה דקות ולקחתי את ההזמנה של כמה ילדים בעלי
פרצוף פיצה כשסער הגיע. המשכתי לעבוד בשקט כשהוא ניגש לדלפק
מוכן לקחת הזמנות ולחלק פקודות. אמרתי לו שלום מנומס ופתאום
הוא קפא והפיל את הצ'יפס שהיה לו ביד במין הילוך איטי שכזה,
כאילו הוא בתוך סרט רע. הוא התקרב אליי וקרע את צמיד החברות
שרועי הביא לי אתמול.
"מה אתה עושה?" שאלתי בתדהמה.
"עמוד 37 חוק 51 סעיף ד' בספר החוקים של הסניף, בלי תכשיטים"
הוא אמר ברצינות והוסיף "והצ'יפס הזה יורד לך מהמשכורת" הוא
הצביע על הרצפה והמשיך "זאת כבר הפעם השלישית השבוע שזה קורה
לך עוד פעם אחת ואת בחוץ, המשמרת שלך מבוטלת". הלכתי משם בכעס
וכל צעד שעשיתי נהיה כבד והכעיס אותי יותר ויותר. רועי נתן לי
את הצמיד הזה אתמול כשהוא הציע לי חברות והבטחתי לעצמי שאני אף
פעם לא אוריד אותו ותוך יום הוא נהרס והכל אשמת הסער הטיפש
הזה. נכנסתי הביתה וטרקתי את הדלת. אבא שלי ישב בכורסת
הטלוויזיה שלו והסתכל עליי כשנכנסתי. עדכנתי אותו והוא לא
הזדעזע במיוחד. "טוב, זה לגיטימי אחרי כל מה שקרה לו שהוא קצת
מריר"
"מה קרה לו?"
"את לא יודעת?"
"אם שאלתי מן הסתם שאני לא יודעת" אמרתי במרירות אופיניית לאדם
שמנהל הסניף שלו קרע את צמיד הידידות שהוא קיבל אתמול
"אוקיי, סער התחיל לעבוד בבורגר ראנץ' כשהוא היה בערך בגילך.
זאת הייתה סתם עבודת קיץ בשביל להרוויח עוד קצת כסף אבל הוא
נשאר גם במהלך השנה ובשנה שאח"כ וכו...
בסוף הוא נהיה מנהל סניף בן 20 שגר ליד הבורגר, חסר חיים, חסר
אהבה וכל מה שיש לו זאת העבודה המסריחה הזאת שגם ככה לא מכניסה
הרבה כסף.

יום אחד, יום מקולל אחד, אפילו זה נהרס. זה התחיל עם דני. דני
עבד בבורגר ראנץ כבר שנתיים אבל באותה תקופה הוא עבד פחות טוב,
הוא לא היה מרוכז. באותו יום הוא ניגש לדבר עם סער. הוא עמד
מולו כולו רעד ואמר בלי בושה שהוא עובר לעבוד במקדונלדס! הוא
הסביר שהציעו לו יותר כסף.
"מה עם הפטריוטיות?" שאל סער
"כל מה שחשוב לך זה הכסף?" דני ענה שברור שכן והלך.
עוד באותו יום קיבל סער הוראה ללכת לרגל במקדונלדס שבקניון
עזריאלי כי הפופולריות שלהם עולה ולכן העסק מאבד לקוחות. סער
הלך למקדונלדס לבוש בחולצה האהובה עליו בצבעי צהוב וירוק
זוהרים ובמכנסי עור צמודים השעה הייתה 12 בצהריים ובמקום
להיבלע בקהל כפי שקיווה הוא בלט כמו היפופוטם עם נוצות ואנשים
נעצו בו מבטים כל הזמן.
הוא הגיע למקדונלדס והזמין פוטטו ציפס (הנשק הכי חזק שיש
למקדונלדס במלחמתם נגד הבורגר ראנץ), הוא חיכה בסבלנות שיביאו
לו את המנה ואז ראה אותה.

הוא עדיין ניסה להתחמק מכל המבטים שנעצו בו. הוא שנא את ההרגשה
הזאת. הוא אף פעם לא התאים לשום מסגרת והוא לא רצה שיזכירו לו
את זה,  ואז הוא הרים את ראשו ומבטיהם נפגשו. היא הסתובבה
במהירות והלכה להביא את הפוטטו ציפס והוא ראה איך ידיה העדינות
מכניסות במיומנות כה רבה את הציפס למקומו.היא הביאה לו את המנה
והלכה להביא גלידה למישהו אחר.
על התג שלה היה כתוב רחלי והיו לה 5 כוכבים, סימן שהיא מנהלת
סניף כמוהו. הייתה לה צמה לא מסודרת, מה שמראה שהיא בודדה כי
לא היה לה מי שיסדר לה את הצמה, היא לא הייתה יפה במיוחד, היא
לא הייתה יפה בכלל אבל היא הייתה מושלמת בשבילו.
סער החליט להפעיל את קסמיו והצחיק אותה בדיבורים על השמן של
הציפס ועל שערות בתוך הקולה. היא צחקה, חייכה ולבסוף נתנה לו
את מספר הטלפון שלה. הכל היה טוב ויפה אבל ביינתים המלחמה בין
מקדונלדס לבורגר ראנץ החריפה לאיטה.

בפגישה הראשונה של סער ורחלי הם הלכו לבורגר קינג ורחלי אכלה
ביג וופר בביס אחד. הם ראו את הסרט רווק פלוס ילד עם יו גרנט.
הם לא הפסיקו לדבר כל הערב, הם לא הזכירו את העבודה שלהם אפילו
פעם אחת. שניהם הרגישו שהם מצאו מישהו שמשלים אותם. סער חשב
שאולי הוא לא צריך להמשיך לעבוד בבורגר ראנץ', אולי הוא לא
צריך להתאים לשום מסגרת כל עוד הוא מתאים לרחלי והוא ידע שרחלי
חושבת בדיוק אותו דבר. בסוף הפגישה כשסער התכופף לנשק את רחלי
היא פיזרה את השיער שלה והוא חשב שהיא האישה הכי יפה שהוא ראה
אי פעם (סער לא ממש מסתובב עם דוגמניות בד"כ).

יום אחד סער בא לאסוף את רחלי מהעבודה ודני, העריק, שפעם עבד
בבורגר ראנץ זיהה אותו ודיווח למנהל הרשת. השמועה התפשטה ובסוף
השבוע כולם כבר ידעו שסער ורחלי הם אייטם.
מנהל הבורגר ראנץ הוא איש עסוק מאוד לכן בשעות המעטות שהוא
יכול לנוח הוא שונא הפרעות מכל סוג. המזכירה שלו יודעת את זה,
בין שלוש וחצי לארבע לא מפריעים למר כהן אפילו אם אשתו בבית
חולים, אבל באותו רגע היא לא חשבה על זה כי החדשות שהיא קיבלה
זיעזעו אותה כל כך.
"מר כהן הודיעו לי עכשיו שהגענו למצב אדום, חדירה דרך ההגנות,
עובדת ממקדונלדס ועובד שלנו!!!"
"זיווה" אמר מר כהן בקול הכי רגוע שלו
"צאי מפה עכשיו" הוא צרח וזיווה יצאה רועדת מהחדר.
אחרי חצי שעה מר כהן יצא מחדרו ושכח לחלוטין מכל העניין וזיווה
מצידה העדיפה שלא להעלות את הנושא.

סער פחד מאוד שהוא ייאלץ לבחור בין רחלי לבין הבורגר ראנץ, הוא
לא היה מוכן לזה עדיין אבל כלום לא קרה עד שעלתה השאלה איפה
שניהם נפגשו. מנהלי הסניף ורחלי שהייתה נחמדה אבל די טיפשה
הבינו סוף סוף שסער בעצם היה שם כדי לרגל אחריהם. רחלי נעלבה
עד עמקי נשמתה, וכשסער בא לבקר אותה בסניף היא זרקה עליו מגש
עם ארוחת ביג מק. סער לא ממש ידע מה לעשות, לא הייתה לו חברה
קבועה לפני רחלי והוא היה מאוד לא מנוסה כשזה בא למערכות יחסים
הוא חשב לחכות עד שהסערה תחלוף אבל, כמו שאני מקווה שאת יודעת,
יש סערות שלא עוברות אף פעם...

מר שטיינברג, אחד ממנהלי מקדונלדס בישראל, חשד כבר הרבה זמן
שעובדי הבורגר ראנץ מרגלים אחריו ומנסים לפענח את סוד הכנת
הפוטטו ציפס, העובדים שלו צחקו עליו וקראו לו פרנואיד אבל הוא
רק אמר בשקט שזה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחרייך
ועכשיו כשחשדותיו התממשו הוא רתח מכעס. הוא התקשר למר כהן וצעק
עליו בטלפון במשך שעתיים לפחות.
מר כהן שנא את מר שטיינברג שנאה תהומית. "הוא חושב שהוא כזה
טוב רק כי הוא עובד בחברה בינלאומית" היה אומר לכל מי שהסכים
לשמוע ולכן מר כהן ניסה למנוע כל תקשורת ביניהם. כשמר שטיינברג
מצא סיבה להרים את השפורפרת ולחייג למר כהן הנ"ל החליט למצוא
את הסער הזה שגורם לכל הבעיות הללו ולנהל איתו שיחה רצינית,
בעיקר כדי למנוע שיחות נוספות עם מר שטיינברג.

סער לא ממש שמע מה מר כהן אמר לו,הוא היה כל כך המום שמישהו
כמו מר כהן בא לדבר איתו עד שהוא פשוט לא חשב והשתכנע בלי
בעיות שהוא חייב לעזוב את רחלי לטובת היקום.

"הוא עזב את רחלי?" שאלתי בתדהמה
"כן, הבורגר ראנץ היה הדבר הקבוע היחידי בחייו, בנות יבואו
ויילכו אבל הבורגר יהיה איתו לנצח"
"אבל הוא נשוי!"
"היום, הוא נשוי לדנה, מנהלת סניף בורגר ראנץ ברמת גן"
"איך אתה יודע את כל זה?"
"רק על זה הוא דיבר במשך שבועות, בחיים לא ראיתי מישהו קרוע
בין שני עולמות כמו שהוא היה"
כעסתי נורא והלכתי לחדר שלי. לא ידעתי על מי אני כועסת בדיוק,
על מר כהן או מר שטיינברג או על סער, מה גרוע יותר להיות
אידיוט או להיות בן אדם רשע? אחרי שעתיים של חשיבה החלטתי שזה
לא משנה, מה שמשנה זה שאני לא אתן לגורל דומה לפול עליי.

למחרת הלכתי לדבר עם סער
"סער, אני מתפטרת" אמרתי לו והוא הסתכל עליי בעיניים גדולות
וצעק
"את הולכת למקדונלדס נכון? תמיד ידעתי שאת מהסוג הבוגד! לכי,
נטשי אותנו בדיוק כשאנחנו צריכים אותך, לי לא איכפת, אף פעם לא
היית שייכת למשפחת הבורגר, ידעתי שתבגדי בנו!" הוא הסתובב
וראיתי שהוא באמת נעלב רציתי להגיד לו שהוא יכול לעזוב גם,
שהוא יכול למצוא את רחלי אבל במקום זה יצאתי משם והלכתי לבקר
את רועי, התגעגעתי אליו ורציתי לנשק אותו סוף סוף ולבקש ממנו
שיכין לי צמיד חדש. נפגשנו בעזריאלי וראיתי אותה עם הצמה הלא
מסודרת שלה עומדת ומגישה לעוד אנשים, עוד פוטטו צ'יפס ורועי
הבטיח לי שלא רק שאף פעם לא תהיה לו צמה, כי זה הכי פאסה
שבעולם, אלא שהוא גם ככה כבר עובד בגולפיטק.