שיר דויטש / זיעה |
זה לא מה שהיה פעם -
בברזיות המוניות
ליד מגרש הכדורגל.
קוצר הנשימה,
כסוכר זורם בעורק,
ואותה כמות בלתי נלאית
של מים,
אל גרון פי התהום.
וכיום,
זורם רק רעל,
ומים טעמם כה תפל.
הזיעה - כאוויר יקר כדלק,
מחויבות תחזוקה לגוף צולל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|