"תצלמי אותי!? כן באמת יפה כשאני לא מוכנה, השיער שלי על הפנים
ואני בלי איפור". "אממ תמשיכי לצעוק עלי אולי זה יעזור לאיך
שאת נראת למרות שרק אלוהים יכול לעזור במקרה שלך ומכוון שהוא
לא קיים מה שנקרא אבוד לך" הלוואי והיה לי את הביטחון להגיד לה
את זה...
זה לא שאני מתביישת אני פשוט לא בן אדם כזה שיגיד מה שהוא
חושב
אז פשוט אמרתי לה "טוב אני אחכה, תתאפרי ותדאגי לכל מה שאת
צריכה לעשות אני מחכה זה בסדר יש לי זמן" לא זמן, לא נעליים
ולא ביטחון עצמי אבל חפיף אמרתי לעצמי.
צילמתי את המפגרת וחזרתי לתשוקתי האמיתית היא חיכתה לי בבית
מוכנה "לפעולה" ממש מצפה לי וסוף סוף חזרתי.
אמרתי לה יפה שלום ושהיה לי חרא בעבודה היום ושאיזה מטומטמת
אחת זיינה לי את השכל, היא הסתכלה עליי כאילו כל כך מבינה היא
אף פעם לא משקרת מספרת את הדברים כמו שהיא רואה אותם.
החלטתי לקחת אותה לים להרגע קצת, טיילנו בים ראינו והנצחנו את
השקיעה היה ממש מקסים.
חזרנו הביתה התקלחתי ניקיתי אותה ושמתי אותה בחזרה על החצובה
שלה... עד מחר זאת אומרת...