ועכשיו
כשאתה מת
אני כל כך מפחדת
כל כך מאויימת.

פעם היה לך גוף
עכשיו אתה רוח,
ואתה בכל מקום
רודף אותי
רודף אחריי
נמצא בתוך לבי
ובתוך מחשבותיי,
ויודע מה שנאתי בך
ויודע מתי שיקרתי לך
שומע את הבכי שלי
את המזוייף ואת זה האמיתי
רואה אותי במערומיי
רואה אותי מביטה באחרים
ומיום ליום אני שונאת אותך יותר
ומפחדת ממך יותר.

אתה לא עוזב
אבל גם לא נשאר
לא פה בכדי שאחלוק איתך
ולא שם בכדי שאחלוק אותך.
משתדלת לא לחשוב עלייך
להעלים אותך
אבל אתה כל הזמן פה
ואני רוצה להשתחרר
לא לאהוב, לא לכאוב,
לא לשנוא אותך יותר
שאוכל להישיר מבט אל המראה
מבלי לראותך
שאוכל להיות מאושרת
בידיעה שאתה כבר אינך
שאוכל להקריב את חיי
ולשמש לך דגל
מבלי רגשות אשמה
שאוכל להיות אישיות בודדת
שאפסיק להיות גם אתה.

ועכשיו
כשאתה מת
אתה חונק אותי
אפילו יותר
משחנקת כשעוד היית בחיים
ואני יודעת
שאתה עדיין אוהב
ועדיין שונא
ועדיין כועס ועצוב
ואני יודעת
שגם אתה עדיין לא השלמת עם המוות הזה
ושחלק ממני עדיין בתוכך
אבל אנא ממך, שלח לי אותו
ואולי סוף כל סוף אצליח
לשלוח אלייך
אותך.