וכמו שאומרים, היה אפשר לחתוך את האויר בסכין.
אני ואדם ישבנו על הספה בחדר שלו, וכמו שאמרתי קודם, היה מתח.
עד שכנרת באה. היא נכנסה בסערה אל החדר, והתחילה לספר לנו
בעליזות אופיינית את כל מה שעבר עלייה בדרך.
"התשבי עימנו הכנרת?" שאלתי.
"אשב ואשב בחפץ לב." היא ענתה.
"החדרים נאים בעינייך?" שאלתי שוב.
"קצת מסריחים, אבל נאים." אמרה כנרת וחייכה.
"הנאים השכנים בעינייך?" שאל אדם.
"פשוט נחמד לי אתכם. נאים? אני לא בטוחה." היא אף פעם לא סבלה
את אדם.
היא התיישבה ביני לבין אדם, וקלטתי שנורא צפוף על הספה, אז
ירדתי ממנה והתיישבתי על השטיח.
"נו, אז מה אתם אומרים?" שאלה כנרת.
"על מה?" שאל אדם תוך כדי פיהוק.
"ברוך מקומה חמישית עובר לתל אביב." היא ענתה.
"אז?..." שאל אדם.
"מה אז? אנחנו מחפשים דירה כבר המון זמן!" קפצה כנרת "והוא
הציע לי אותה."
"וואי, זה מעולה!" אמרתי.
"כן, אבל יש בעיה." היא אמרה.
"מה הבעיה?" שאלתי.
"בדירה יש ארבעה חדרים, ושכר הדירה די יקר, ככה שנצטרך למצוא
עוד שותף."
"זאת לא כזאת בעיה, פשוט נפרסם מודעות" אמרתי.
"שחר יכול..."התחיל אדם.
"לא!" אמרנו אני וכנרת יחד.
"למה? הוא דווקא בנאדם נורא נחמ..."
"לא!" חזרנו.
"טוב, נו." הוא וויתר.
"אז נפרסם מודעות?" שאלתי.
"כן." הסכימה כנרת.
ישבנו לנסח מודעה. אדם רצה לכתוב משהו כמו- "דרושה שותפה יפה
ופנויה" אבל אתם בטח מתארים לעצמכם את התגובה שלי ושל כנרת.
בסוף החלטנו על הנוסח הבא: "דרוש/ה שותף/ה שפתוח/ה לדעות
שונות, עם אפשרות ללילה אחד ניסיון."
הלילה נסיון היה רעיון של כנרת, שאמרה שככה נוכל לבחון את
החיים עם אותו אדם.

   

יום אחרי שפרסמנו את המודעה כבר התקשרו אלינו ארבעה אנשים.
הזמנו אותם לראיון (הרגשנו נורא פורמליים) והחלטנו שאם נמצא
מישהו ראוי, הוא יוכל להישאר.

את הראיון הראשון קבענו לשעה חמש, עם אחת בשם עינב.
בחמש בדיוק נשמעה דפיקה בדלת הדירה החדשה שלנו. אדם פתח את
הדלת, וקצת נבהל, כי עינב, איך לומר? הייתה די מלאה. טוב, נו,
היא הייתה הר אדם.
כנרת הזמינה אותה לשבת על הספה, ושאלה אותה כל מיני שאלות על
החיים שלה ועל ההרגלים שלה.
היא דווקא נראתה די נחמדה. אמרנו לה שאם היא רוצה היא יכולה
לישון פה הלילה, ולהפתעתי היא ירדה למטה והביאה איתה תיק
מהמכונית.
"תיארתי לעצמי שתתנו לי להשאר, אז הבאתי בגדים מראש." היא
אמרה.
כל הערב עינב נתנה לנו פקודות, ופשוט שיגעה אותנו, במיוחד את
אדם.
בערך בתשע התיישבנו לראות טלוויזיה (אני כנרת על השטיח, כנרת
על הספה, אדם על כסא.)
"אדם! תביא בירה!" ציוותה עינב.
"קומי קחי לבד!" ענה אדם בהתרסה.
"נו, בבקשה, א תהיה מניאק, קשה לי לקום."
"אפשר להבין" מלמל אדם.
"מה אמרת? אתה רומז משהו?" עינב התרוממה.
"את לא קמה כי את עצלנית נטו! ובואי נגיד שכשאת שוכבת את יותר
גבוהה! אז אני יכול להבין למה את לא קמה!" הוא צעק, מוציא את
כל העצבים.
עינב פרצה בבכי, לקחה את התיק שלה, ויצאה מהדירה.
"יופי אדם! זה היה ממש בוגר מצידך!" אמרה כנרת.

השני היה דניאל, שנראה שרוט לגמרי, וסיפר לנו שכרגע הוא חזר
מהודו.
אמרתי לכנרת שהוא נראה לי קצת היפראקטיבי, היא אמרה לי לשתוק.
הזמנו את דניאל להשאר ללילה. הוא אמר שהוא הולך להביא את
הדברים שלו.
חיכינו לו כל הערב, וכשראינו שהוא לא מגיע, הלכנו לישון.
בערך בשעה שתיים בלילה התעוררתי מדפיקות חזקות בדלת.
כנרת קמה לפתוח, זה היה דניאל.
"אחותי! מה המצב? איפה החדר שלי?"
כנרת הצביעה בבלבול על הכיוון לחדר.
"סבבה" אמר דניאל, הוא הכניס אחריו שני תיקים גדולים.
כמעט חזרנו לישון, כשלפתע התעוררתי מרעש חזק שבקע מחדרו של
דניאל. לא מוסיקה, אלא רק רעש של תופים וגיטרות חשמליות בפול
ווליום.
"דניאל!" שמעתי את אדם צורח ומקיש בחוזקה על דלת החדר של
דניאל.
הוא פתח את הדלת, לבוש בתחתונים בלבד.
"מה?" שאל.
"תמניך את זה מיד!" צרח אדם.
"טוב, תרגע, מאן, איזה לחוץ אתה!"

מיותר לציין שלמחרת בבוקר כמעט בעטנו את דניאל מחוץ לדירה.

הראיון השלישי נקבע למחרת בשעה שבע, עם אחת בשם רווית.
בשמונה וחצי היא הגיעה, ונראתה בשלב מתקדם של הריון.
"ספרי לנו קצת על עצמך." אמרה כנרת אחרי שהזמינה אותה לשבת.
"אמממ... טוב- אני בת 35, גרושה פעמיים, יש לי שני ילדים, ועוד
אחד בדרך, כמו שאתם רואים..."
"רגע," אמר אדם "איפה את מתכוונת לדחוף פה שלושה ילדים?"
כנרת בעטה לו ברגל במבט של "איזה חוסר טאקט"
"או, אל תדאג, הגדולים בפנימיות, וזה ילך לאימוץ" אמרה רווית
באדישות.
הסתכלנו עלייה באימה.
"אז התקבלתי?" שאלה רווית.
"אנחנו כבר נתקשר אלייך."

אחרי הראיון הזה כבר די פחדנו להזמין את אבישי, מראויין
האחרון.
נשמתי לרווחה כשהוא הגיע, כי הוא נראה די נורמלי. בלי שום סימן
חיצוני למופרעות כלשהי.
"אה, כל כמה זמן אנחנו מנקים פה?" הוא שאל באמצע הראיון.
"כל יום מטאטאים, וביום שישי שוטפים" אמרתי.
"אה, טוב." הוא אמר, בנימת מה של אכזבה.
המשכנו את הראיון, ואחרי שהחלטנו שהוא נראה בסדר, הזמנו אותו
ללילה.
הוא הגיע בשעה שמונה, עם תרמיל קטן.
הראיתי לו את החדר, ולתדהמתי הוא הוציא מהתיק משרשת סיבים
והתחיל לנקות את הרהיטים, אבל טוב, נו, זה החדר שלו.
בבוקר קמתיו פניתי לשירותים, ומצאתי שם את כנרת ואדם עומדים
מול הדלת ונראים לחוצים להשתין.
"מה קורה?" שאלתי.
"הוא שם כבר חצי שעה" אמר אדם.
"אולי הוא מת" אמרה כנרת בתקווה.
"אבישי?" דפקתי על הדלת.
"אני כבר יוצא" הוא אמר, ונשמע כאילו הפה שלו מלא.
"נו, הוא רק מצחצח שיניים" אמרתי.
"אבל הוא אומר את זה כבר עשר דקות!" אמרה כנרת ודפקה על הדלת
"אבישי! אם אתה לא יוצא בחצי דקה הקרובה אני שוברת את הדלת!"
"טוב, טוב, אני יוצא."
כנרת נכנסה במהירות לשירותים, וסגרה את הדלת. כעבור רגע שמענו
אותה צורחת באימה.
"כנרת? את בסדר?"
"אני לא מאמינה!" שמענו אותה מבפנים." הוא ניקה פה הכל! האסלה
מבריקה!"
"אנחנו צריכים אחד כזה פה, לא?" אמרתי לאדם. הוא הסתכל עליי
במבט עקום.
אחרי כולנו הסתדרנו, הלכנו למטבח, לאכול את ארוחת הבוקר שאבישי
התנדב להכין.
כשאדם סיים לשתות את הנס שלו, הוא הניח את הכוס בכיור.
"תגיד, אתה דפוק?" שאל אבשי" אתה יודע כמה חידקים זה? לפחות
תרטיב את הכוס."
"אני כבר לא עומד בזה" אמר אדם, וזרק על אבישי את הכוס, היא
פספסה אותו בכמה סנטימטרים.
,אני לא מוכן לחיות עם אנשים בעלי הרגלי היגיינה כמו שלכם!"
אמר אבישי, והלך.

היינו כבר די מיואשים, עד שיום אחד, אחר הצהריים כנרת חזרה
מהבודה עם בחורה צעירה ויפה, שלבשה שמלה לבנה, ושערה היה קלוע
להמון צמות קטנות.
"היי,"אמרה "אני יונה."
"אני ערן" אמרתי.
"יונה היא השותפה החדשה שלנו" אמרה כנרת, מפתיעה אותנו.
"אה, אז טוב,טוב." אמרתי.
"בואי, תכירי את אדם."אמרה כנרת ומשכה אותה ביד לחדרו של אדם
"אדם, זאת יונה..."

יונה דווקא די מצאה חן בעיני.
בערב הזמנו פיצה וישבנו לכול אותה מול הטלוויזיה.
"אז את נשארת?" שאל אדם.
"נראה לי שכן" אמרה יונה "המקום יפה, אתם נחמדים.כן."
חייכתי לעצמי.

ויונה נשארה.

לאחר חצי שנה היא התחתנה עם אדם.
אני רבתי עם כנרת והיא העיפה אותי מהדירה, מצאה לה שותפים
אחרים, אז עברתי לגור בתל אביב, בבניין של ברוך.