אל תסתכל לכיוון הזה. הפנה מבטך. התרחק.
העיניים שלי שמביטות בך אינן יכולות להתנתק.
והראש שלי אינו מפסיק לחשוב מחשבות עליך, ולדמות מצבים איתי
ואיתך.
רק הגוף שלי נשאר במקומו, משותק, נלחם מלחמות עם הרצון.
והנפש יוצאת אליך.

בבקשה היעלם! היעלם ואל תחזור!
הדמות הבוהקת שלך צובעת אצלי הכל בשחור.
ואתה אינך מודע לנזק שאתה גורם לי, ולעולם לא תדע.
אני תמיד אהיה הילדה שהביטה בך בקנאה.
והזעם שלי יוצא אליך.

לא! רגע, חזור! אינך יכול להסתלק!
עוד יגיע הרגע בו אני אפסיק להתרחק
ואני עוד ארצה אותך כאן כדי שיהיה אל מי להתקרב
כי אני זקוקה לך. למישהו כמוך שאוהב.
והקול החנוק שלי קורא לך.

ואתה ממשיך בדרכך. עם גבך אלי, ומבטך קדימה
ולאט לאט נעלם למקום אליו כבר לא אצליח להגיע
והעיניים כבר לא רואות כל כך טוב
והראש כבר כואב ומסוחרר
רק הגוף שלי נחלש וכורע על ברכיים
והדמעות שלי זולגות עליך.