יש לך מושג מה קורה איתי עכשיו?
את יודעת שאני ממש סובל מגעגועים אליך?
אני חושב עליך, כל הזמן, לא מפסיק.
אני אוהב אותך?
אני אוהב אותך.
אי אפשר להפסיק לאהוב אותך. אי אפשר להפסיק לאהוב מישהו.
אם יש הפסקה, זה אומר שמעולם לא היתה אהבה.
קשה לי נורא. אני מרגיש חנוק אני מרגיש שכל כך חסרה לי אהבה.
כל כך את חסרה.

ומה עכשיו? להרים צלצול? לשלוח הודעה? להחנק בעצמי, במחשבות
שלי?

קשה לי.
את במרחק של חצי שעה נסיעה ממני. אני יכול לקחת את הרכב של אחד
מהחברים
לנסוע.

קשה לי. נורא.
אני לא מפסיק לחשוב עלינו. על מה שהיה לנו. מה שהיה והלך.
על מה שקרה אחרי.
סלחתי. בכנות.
יכולתי למצוא בי את כוחות הנפש לסליחה.
יכולתי לסלוח לילדה הקטנה שכמוני רצתה משהו...

אני אוהב אותך, יותר מהכל.
זה מצחיק כי חשבתי שהתגברתי על הכל, אפילו חשבתי לצאת עם מישהי
חדשה שהציעו לי.
זה לא הולך. קשה לי מידי.
חשבתי שאני חי בעבר אבל לא, אני זקוק לך, כל כך, זקוק לך,
עכשיו.
לא אכפת לי מכל מה שמסביב, כל מה שעוטף אותי, מכל מי שלידי.
רק את.

איפה אני מוצא את עצמי ואותך אחרי כל כך הרבה זמן, אחרי הנתק.
ושוב אני שוקע במחשבות לקראת הלילה.
חורף לי. קר לי כל כך. הלב שלי. כאילו שאני קופא. אני נופל.

אני מוכן לקבל אותך, לקבל ממך ולתת
הכל.

אני אוהב אותך.
זו אולי הפעם השלישית שאני כותב את זה.

אני עומד, על פי תהום
מאחורי עבר-מדבר שלא נגמר, שכבר לא קיים.
מצד אחד החברה הלוחצת, המשפחה, כולם.
מהצד השני מה שמתיימר להיות האמת היחידה.
אני קופץ? לאיזה כיוון?
אה... שכחתי.
יש גם למעלה אבל לא נראה לי שהוא יענה לי עכשיו.
או שאני פשוט לא מקשיב. התוצאה זהה.
ויש למטה שזה בעצם קדימה לאבד את עצמי לנצח.

איפה את איפה את? איפה את?

זה מצחיק, כשהיינו ביחד הכל הסתדר לי גם מהבחינה הרוחנית
והפרידה...
טוב היא טרפה את כל הקלפים, בחשה בהכל וגרמה לי לחזור לעידן
השאלות לחוסר יציבות, חוסר בטחון, חוסר אמונה ב"דברים רגילים"
שאומרים לי.
לחיפוש.
חיפוש אחרי דרך אמיתית. בלי מסיכות.
ואני זקוק לך. לא מתוך תלות. בחיפוש הזה אני לא רוצה להיות
לבד.

לא לבד. לא לבד. לא לבד.

אני מאמין שהחיפוש הזה יקדם אותנו, יתן לנו, נגיע לאושר.

ועכשיו מה? אני קורא את מחשבותייך? רגשותייך?
או שזה רק הדמיון שלי?
אני יכול רק להאזין לאני הפנימי שלי.
שצועק לי
אל תוותר, לא עכשיו, לא לפני שזה נגמר
וזה לא.

אני לא יודע.
חזרתי לחוסר ידיעה מתוך בירור על מה אני מרגיש או מה אני חושב
שאת חושבת
אבל זה טוב. טוב לי עם זה.

אני כל כך מתגעגע. כל כך זקוק. את,

כבר יצאתי מהאגדה. אני יכול לחזור אם הנסיך שבי ידמיין שוב את
הרגע הנצור, נקודת האושר, היחיד, המיוחד.
זה שגרם לעולם לקפוא ולרקוד.

אני מולך. עוד רגע.
אני מתקשר?
שולח SMS עם קישור לדברים האלה?
אני פועל.
אני מקבל רמזים לפעול.
אני רוצה, אבל גם רוצה לתת לך את הבחירה, לא לאנוס לך את המוח
והמחשבה.
יש לי כמה רעיונות, אחד מהם הכרת אחרי הפרידה.
אבל אז אני שולל לך את הבחירה.

אני כותב משהו חדש בתקופה האחרונה, כשקראתי את מה שכתבתי עד
עכשיו אני רואה כמה שהוא מושפע. ממך, ממני, מאתנו.

בטח. שכחתי.
"ברור" שעזבתי את הכל והתגברתי עליך.
אני משקר את עצמי, עשיתי את זה בכל התקופה האחרונה.
במידה מסוימת שיקרתי גם אותך, אולי כדי שיהיה לך יותר קל.
לא שכחתי,
כלום ממה שהיה.

אני מרגיש חוסר בטחון אבל יודע שצריך לקפוץ למים.
אני כבר לא מפחד.