הצורך הזה בך מתחיל לשגע אותי.
מחפשת תירוץ לספר לך איזה משו חדש, מענין...
אבל החיים שלי בכלל לא מעניינים. אז אני יוצרת ענין בחיי.
מחפשת לי עוד איזה שגעון לדבוק בו, עוד איזה מחלה לחלות בה.
אני הרי לא באמת לוקה בפלאשבקים מהמסע לפולין. זה פשוט הרבה
יותר כיף לשבת עם עצמי, לשמוע שיר עצוב ולהתחיל לבכות כמו
מטורפת. האמת זה לא כל כך כיף, אבל זה כיף להרים אליך טלפון
כשאני כולי בוכה, ושתנסה לנחם אותי.
הכי מנחם להיות בזרועותיך, אבל לעיתים אני חושבת שזרועותיך
קטנות מלהכיל אותי.

בחורה הרי מעולם לא באמת מאמינה בעובדה שהיא גדולה, שמנה,
רחבה. היא פשוט מפחדת להיות רחבה מידי בשביל שתוכל להקיף אותה
בחמימות, והיא תוכל להרגיש שאתה יכול להגן עליה מכל צרות
העולם.
המסקנה המתבקשת היא שכל הבחורות צריכות להיות דקיקות וכל
הבחורים צריכים להיות רחבים. אז אולי כל הבחורים צריכים לאכול
את כל האוכל בעולם וכל הבחורות צריכות להתעסק בלדאוג שלבחורים
יהיה את כל האוכל בעולם? הרי מטרתן הסופית היא לקבל הגנה,
וההגנה תבוא רק עם זרועותיהם יהיו רחבות מספיק בשביל להגן
עליהם בחיבוק אוהב.
לא, אני לא משוגעת ולא שוביניסטית. להיפך.
אם תיקח אותי לבית קפה, ותאכל אוכל של כוסיות (כי הרי ארוחה
בבית קפה מעולם לא השביעה כראוי בחור) ואני אשתה כוס קפה
שתחזיק אותי עוד כמה שעות עד לפעם הבאה שאני ארגיש את עיני
נעצמות ואפחד להרדם, אני לא אתן לך לשלם עליי. לא כי יש לי
יותר מידי ממון, אלא כי אני לא רוצה להרגיש חסרת אונים.
אבל בזרועותיך אני מרגישה כה חסרת אונים. ההגנה שלך, שתומכת בי
יכולה לגרום לי להרגיש כל כך נזקקת ונתמכת.

אוף, אני מרגישה ששוב אני מבלבלת לך במוח. אבל זה בעצם מה שאני
עושה.
כל שיחה שלנו אני מבלבלת לך במוח, רק כדי למשוך את תשומת הלב
שלך.
הרי בחורות לא באמת כל כך טובות במילים, או כל כך מזיינות
בשכל.
הן עושות את זה רק כדי להשיג את תשומת הלב שלך.
כי היא כל כך נעימה, וכל כך מחממת.

אפילו הסיגריה שאני מדליקה עכשיו, כשאני מסבירה לך את כל מה
שאני מרגישה.
הבט בה לרגע.
היא הרי תגמר עוד 6 וחצי דקות בדיוק.
ואני ארגיש כאילו לא עישנתי אותה כי אין לי כל צורך בניקוטין,
ובריח המסריח שנדבק לי לפה מלשאוף אותה. אבל יש לי צורך להרגיש
מוגנת.
ההגנה הזו שהיא יוצרת בי, לא ברורה, אבל היא משקפת את ההגנה
שאתה יוצר בי. זמנית, רעועה, וכשהיא תחלוף, שניה אחר כך אני
אמצא תירוץ נוסף להתקשר אליך. אבל אני עדין מתקשרת, ושולחת עוד
הודעה, ומבקשת להפגש, בדיוק שנייה אחרי שראיתי את פניך.
כך גם עם הסיגריה. אתה יודע שכשאסיים אותה, אומר עוד משפט
ואמצא את עצמי מוציאה סיגריה נוספת מהחבילה. כשאני מעשנת זה
נותן תחושה כאילו שום דבר לא יכול לפגוע בי. אני הרי שקועה
בסיגריה ולא בחששות שלי.
בשיחה של רבע שעה שאני מנהלת איתך, מצאתי את עצמי מעשנת כבר 3
סיגריות, ועד שאסיים לומר את כל אשר על ליבי אמצא את עצמי
מסיימת את החבילה.

אל תנסה להבין, ואל תנסה באמת למצוא פתרונות לבעיות שלי.
זה לא מה שאני רוצה. הרי אז אמצא בעיות חדשות לספר לך עליהן.
פשוט חבק אותי, ותן לי להרגיש בזרועותיך מוגנת.
נו.
ביקשתי שתחבק אותי.
לא אל תפסיק.
אני אדרוש זאת שוב אם תפסיק כל פעם מחדש.
לעולם לא יספיקו לי חיבוקיך, אז לעולם אל תפסיק.

אבל אל תתקשר אליי לספר לי על הבעיות שלך, כי אז אני אצטרך
להרגיש כאילו אתה זקוק לי, ואז איך תוכל לחבק אותי ולתת לי
הרגשה מוגנת ותומכת?

נו באמת.
זה לא כל כך קשה להבין ראש של בחורה.