היא רוקדת עם הרוח
היא רוקדת את הלב
היא רוקדת בלי לנוח
ושוכחת כל כאב.
אל אישה היא מרקדת
אל אישה היא גם תשיר
נשמתה אותו לוכדת
במחול רוחו תסעיר.

בתוכה אובד מחוש
בגופה האש בוערת
לא נותר סימן ייאוש
ברוחה סוערת.

היא רוקדת אל החופש
היא רוקדת אל האור
היא רוקדת על הנפש
הכואבת בה לגבור.
להבה בה מהתלת
להבה בה נטרפה
בעשן היא מסתלסלת
אל הדרך בה סופה.

בתוכה אובד האין
בגופה מחול יורשת
לא תניח לקונן
תפילתה עיקשת.

היא רוקדת וחולמת
היא רוקדת גם ממש
היא רוקדת מתנחמת
עד כמעט הלילה תש.
ונפשה תמיד צוהלת
בנפשה אין טרוניה
את עצמה רק מחוללת
נשמה צוענייה.

בתוכה אובד הזמן
בגופה דוהר הקצב
בכל גיד יותיר סימן
המחול בעצב.

20/12/2002