מדינה מטורפת, אנשים לא נורמלים
ילדים מתים פה מול העיניים
ואנחנו עומדים, בלי יכולת לשנות
אז מנסים להשתמש בקלישאות ישנות
"הקריבו את חייהם למעננו" "נפלו על מזבח המדינה והעם"
"על הנגב יורד ליל הסתיו... ונזכור אותם, ונזכור את כולם"
ואפילו הוקדש להם יום שלם בכל שנה,
עם טקסים ושירים וצפירה בכל רחבי המדינה...
מדינה מטורפת, פשוט לא נורמלים
ילדה בת שש עשרה יושבת עם דמעות בעיניים
אך במקום לבכות על אהובה שעזב, ואחרת אהב -
היא בוכה כי היא חוששת עליו, על חייו
כי אהובה הוא חייל, הוא קרבי בלבנון,
בן תשע עשרה בקושי, עדיין ילדון
והיא אוהבת אותו בכל נפשה ומאודה
וחוששת ופוחדת, ובוכה,
היא כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמה
ומתנחמת רק למחשבה שבקרוב
הוא ישתחרר, הפחדים יעלמו,
והם יוכלו, פשוט, לאהוב.