מוטי ריקלין / שירת מיגדלורים |
זרקתי מילה
לאויר
הריק ממחשבות
כולנו היינו מרותקים
בשלשלאות אתר(ether)
לחליל אלקטרוני
שחילל דמויות צבעוניות
לאט לאט העיניים שלי
נסגרו בחריקת צירים עדינה
שמישהו ינסה כבר לזרוק מלה
לרגעים כמו גל של חוסר מנוחה
מלטף את יושבי החופים שבוהים בדממה
וממגדלורים מנצנץ אור צבעוני קורא
אל אלה שחוזרים מים היומיום הסוער
לנוח והעיניים שלהם נסגרות אט אט בחריקת צירים עדינה
מישהו מכל הבתים שיזרוק כבר מילה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|