פתחתי את עיניי לרגע,
היה זה רגע קט.
עתה, סגורים העפעפיים,
מאחוריהם, ילד - מבועת.
היו אלה פלצות אימה טורפות
אשר עטו על בשרי.
תולשות, שורקות, הו! מבטן
המתענג על דם - טרי.
בייסוריי זעקתי, למה?
והנה עונה לי קול שובב:
ילדון ענוג ורך
וכי את מי אלך יאהב?
יאהב אותי עניתי,
אולי יאהב אחר,
אך לעולם, אלי שלי
את בשרי לא יבתר!
אלך שלך איננו ילד,
אלך שלך הכזיב!
רק אל נא תפחד ילדון,
שמא בשרך הרך ירקיב.
מוטב אפוא אפחד פלצות,
כך תעזבוני במנוחה.
לא נעזוב ילדון, טיפש!!
לא נעזוב בלי גופתך!
ייאוש אפף את ישותי,
גופי כבר תש כאב.
כשמן עלטה פתאום הגיח
איבר פועם, רעב.
ישנה תקוה ילדון!
סינן איבר - ענק!
מיד אשמיד את הפלצות
ובתמורה, תמצוץ ילדון, תמצוץ חזק. |
