התחלות הן תמיד גם סוף,
של תקופה עוברת,
שאיתך נשארת.
עוד שקיעה עוד זריחה
עוד כאב שיישאר איתך.
(יזהר אשדות)

החום העז צרב את עורי ואת רגליי היחפות. האוויר היה מחניק ורק
משבים של רוח קרירה שהגיעו ממערב ציננו את גופי הרטוב.
עמדתי בחוף, על קו המים, השמש כבר שקעה מזמן ורק הירח המבריק
ומדורה קטנה שדלקה ליד הסלעים הצליחו להאיר את החושך ששרר שם.

"מה אתה עושה?", פנה אליי קול גבוה ומתוק.
"זה נקרא STICKY HANDS, זה סוג של טאי-צ'י", עניתי.
"אולי תלמד אותי גם?", פנתה אליי.
בחנתי את גופה. הוא היה נערי וגמיש, של נערה שעוד לא סיימה
להתבגר. פניה היו מדהימות: אף קטן וסולד ושפתיים משורטטות
הדגישו עצמות לחיים גבוהות ואצילות ועיניים כחולות עמוקות,
שאפשר לטבוע בהן. שערה היה ארוך וגולש. בין עיניה הדביקה מדבקה
פשוטה, מנצנצת, שהוסיפה לפניה חן, יותר מכל תכשיט יקר ערך אחר
שהייתה יכולה לבחור. העמדתי אותה מולי, נוגע ברפרוף בידיה
העדינות.
"אל תשתמשי בכוח, ותנסי להוציא אותי מחוץ למעגל", הסברתי.
"לא הבנתי, איך אפשר לעשות את זה?" שאלה, עם הבעה חמודה של
חוסר הבנה.
"אני אראה לך", חייכתי, "תפשילי שרוולים".
ידיה היו חמימות ורכות, והרגשתי איך קצב פעימות לבי מתגבר עם
קצב המשחק. היא ניסתה שלא לאבד שיווי משקל, והפעילה כוח רב
כנגד גופי.
עצרתי אותה, מראה לה איך להניע את גופה בשחרור, איך לזרום עם
תנועותיי, להרגיש את גופי דרך תנועות ידיי. אט אט, ארשת של
שלווה עלתה על פניה, כשהבינה את חוקי המשחק. מדי פעם פרצה
בצחוק מתגלגל כשתפסתי אותה בחוזקה, מונע ממנה ליפול אחרי
שאיבדה את שווי משקלה. היא התמכרה למגע ידיי, בטחה בי באופן
מוחלט. ידעה שלא אתן לה ליפול. היו רגעים שרציתי להראות לה איך
אני חש, לעזוב את חוקי המשחק. לאחוז את ידיה, להרים אותן אל
מעל ראשה. ללטף את שערה, לנשקה.

בסוף הייתה צריכה ללכת,
ואני נשארתי שם לבד,
בשרב,
מחכה לסתיו.


http://stage.co.il/Stories/167759