היא ממש מבולבלת
בודדה, עצובה
כשהיא הולכת היא חושבת
על עולם משלה.
את החברה היא לא אוהבת
וגם לא את עצמה.
על-ידי כולם היא נאהבת
אך לזאת לא מאמינה.

אני רואה אותה יושבת
בחלום, בדמיון
רק בוכה ולא אוכלת
זהו מן שיגעון.
היא חושבת שהיא חרא,
היא לא מבינה- זאת החברה.
זה עצוב לי ואמרתי לה,
אך היא לא מאמינה.

'אני שמנה' היא אומרת,
היא לא קולטת- היא יפה.
'אני מגעילה ומכוערת',
את כל זאת היא אמרה.
אני אותה אוהבת
ואני מקווה שהיא מאמינה.
היא רוצה למות
אך בי יש אמונה.

מוקדש לחברה שלי, שני... I LOVE U