פתיחה


הזמן אינו נשאר במקום אחד
הוא תמיד בתנועה
משתנה ללא הרף
לעולם לא חוזר על עצמו
מה שהיה בעבר נשאר מאחור
ומה שעכשיו בהווה
הולך אחריו
העתיד מתקרב ללא לאות
אך לעולם לא יגיע
כי הזמן אינו נשאר במקום אחד
הוא נע ומתפרס ללא הרף
מה שהיה נעלם
ומה שיבוא יחלוף גם
דברים משתנים ללא תכלית
על פני הזמן המתרחב
וגם אם יחזרו
הם כבר לעולם לא אותו הדבר



פרק ראשון

דברים משתנים בעולם, הזמן לא עומד במקום, חשב בליבו הפרש הבודד
בהתקרבו אל העיירה הקטנה, הייתה זו עיירה כמו רבות אחרות בהן
חלף במהלך דרכו הארוכה. "הסיור הגדול", אליו יצא מלפני שנים
רבות, התקרב למקום בו הוא רצה להסתובב על עקבותיו ולחזור
לביתו, לארץ מולדתו. שנים מספר, סייר בעולם מתוקף החובה המוטלת
על כל המתבגרים בקרב בני עמו. מעולם לא יצא מישהו מבני עמו
לתקופה כל-כך ארוכה, מעולם לא הרחיק מישהו מבני עמו רחוק כל-כך
ממולדתו, "הסיור הגדול" קראו לזה זקני העם וכך גם זה נקרא
בכתובים, כל אחד מבני עמו, המגיע לגיל ההתבגרות, יוצא לסיור
בארצות השכנות, כדי ללמוד את טיבו של העולם וכדי להבין ממקור
ראשון למה בני עמו מתנהגים כלפי שאר גזעי העולם כשם שהם נוהגים
מזה אלפי שנים. הוא ראה זאת ועתה הבין היטב. ולמעשה לא מצא
סיבה להתנגד, בדלנותם של בני עמי הינה עדיין במקומה, חשב
לעצמו, אין הם יכולים להבין את מה שאנו מבינים ואוהבים, את
צורת החיים שלנו, את תפיסת העולם שלנו. עסוקים הם כולם בדבריהם
הקטנים והקטנוניים ולעולם אינם תוהים לאן נעלמה התקופה
המפוארת.
רבות הן הארצות בהן ביקר במהלך ארבע השנים האחרונות, אך משהו
ניקר בו בליבו, דעתי על הברואים בחלק זה של העולם אינה שלמה,
חשב.
עתה, רכב הוא בחורשה דלילה כחמש פרסאות לפני העיירה, מזה זמן
מה היה דרוך כולו על סוסו, הרגיש כי עיניים ננעצות בגבו, מישהו
או משהו, עוקבים אחריו מזה זמן מה ולמרות כל ניסיונותיו לחמוק
ולשוב אל החשאיות של מסעו, לא הצליח לחמוק מהעיניים הבולשות
אחריו. או שיש תאום במעקב אחרי או שיש כאן גורם הטוב כמוני
ביכולת ההתחמקות והמעקב, חשב לעצמו. השמש הגיעה לשיא מסלולה
בשמיים הכחולים, הנקיים מענן  משהתקרב אל העיירה החלה לחלחל
לתוכו החשש, כי אינו יכול להניח את אלה העוקבים אחריו לנפשם,
עליו להתנער ממעקב זה. הפרש עצר את סוס הנאמן בצילו של אחד
העצים האחרונים בחורשה הדלילה, היה זה עץ גדול מידה, רחב גזע
המטיל צל נרחב על האדמה. את סוסו שיחרר ונראה כי הסוס הבין את
רצונו והלך להסתתר מאחורי אחד השיחים הגדולים שנמצאו בסמוך
לעץ. הוא עצמו טיפס על העץ והסתתר היטב בין ענפיו עמוסי העלים,
זמן לא רב לאחר מכן הופיעו שלושה יצורים שהתגנבו בזריזות בינות
לשיחים ועצים הפזורים בשולי הדרך המוליכה אל העיירה, היצורים
עצרו בסמוך לעץ בו הסתתר, הם לא לבשו שריון, אלה, מעטה של בד
ירקרק שכיסה את כל גופם ואת פניהם ורק חריץ קטן לעיניהם מנע
כיסוי כולל של גופם. קולות רחש קל של שיחה קצרה הגיעו לאוזניו,
הם יודעים את שמו!, מי הם ומה הם רוצים, חשב. משום מה לא ניראה
לו כי מסבירי פנים הם ומעוניינים לברר על שלומו, ידו נשלחה
לאזור מותניו וחרש שלף את חרבו הקצרה שהייתה קשורה היטב לירכו
ומסוות בין קפלי בגדיו. שלושת היצורים התקרבו אל העץ, אחד מהם
נשען על גזעו והשניים האחרים עמדו מולו, ניראה היה לו כאילו הם
שרויים בויכוח על המשך דרכם. מקס, סוס הנאמן, הסווה את עקבותיו
היטב ולא היה להם כל מושג כי הוא, קין, ניצב מעליהם. בזינוק חד
קפץ לעבר השניים שעמדו אל מול גזעו של העץ והפילם מכובד משקלו,
הראשון ספג מכה חזקה מניצב חרבו התעלף בו במקום והשני ספג
בעודו שרוי על הקרקע בעיטה עזה בעורפו והתגלגל מחוסר הכרה גם
הוא, היצור השלישי התגבר על ההפתעה מהופעתו של קין ושלף חרב
קצרה ומעוגלת מקפלי גלימתו, בסדרת חבטות מהירה של חרבו שיחרר
קין מהיצור את חרבו שננעצה באדמה, כמה מטרים ממיקומם.
"מי אתה ומה רצונכם ממני?", שאל קין בזעם.
"מי אני זה אינו חשוב, אתה יכול להרוג אותי כי מידע לא תוציא
ממני, קין" סינן היצור.
"אורק!!", גוון של הפתעה על מקולו של קין, "מה, מה לעזאזל אתם
עושים בחבל ארץ זה".
"שליחות הוטלה עלינו ועל אחרים גם כן, עלינו להביא אותך
לממלכתנו. אדוננו יש לו דבר עניין עימך", אמר האורק.
"רואה אני כי אדונך ממשיך להיות שופע ברעיונות גרועים", סינן
קין, "אין לנו ולו דבר לעניין בו אחד את השני או לדון בו,
הספיקו לי דיי והותר הפגישות עם נציגי ממלכת האופל עוד מהתקופה
בה שהיתי בממלכתי. מה זומם אדונך?".
"אין לי מושג ואין לי עניין לדעת, בממלכת האופל אתה ממלא
הוראות מבלי לשאול, או שאתה ממלא בור קבורה, במקרה הטוב", השיב
האורק ובסיימו לומר דברים אלא פלט צווחה רמה, וזינק לעבר חרבו.
קין הניח לו להגיע אליה ללא כל התנגדות, מידע נוסף לא יוציא
ממנו, חשב לעצמו, "הורד את נשקך, אם מעוניין אתה לשמור את ראשך
במקומו", אמר לאורק. האורק גיחך וזינק לעברו כאשר חרבו המעוקלת
מונפת מעל ראשו, בתנועה מהירה, כנץ הצולל לטרפו, הסתובב קין
לצידו הימני של האורק התוקף ובתנועה מהירה וחדה ערף את ראשו,
גופת האורק צנחה  לרגלי קין ואילו ראשו התגלגל מעוצמת המכה כמה
מטרים מהם, קין לא המתין ובזריזות עורר את שני האורקים הנותרים
מעלפונם, "לכו לדרככם, ללא פגע", אמר בעודם קמים מתנדנדים על
רגליהם,
"אין אנו יכולים לחזור בלעדיך, אדון רם", ענה אחד מהם, "שר
האופל חפץ במפגש עימך ואם לא אנחנו אחרים יביאו אותך", שני
האורקים צעדו שני צעדים אחור ושלפו במהירות את חרבותיהם
המעוקלות, "הכנע, אדון רם, אמר השני, "אין אנו רוצים להביא
אותך פצוע אליו, אבל, נביא גם נביא אותך כך, אם יהיה הצורך",
ובאומרו זאת חיוך נפרס על פניו שחשף שורת שיניים צהובות
ומצחינות.
אוווף, מה יש לאורקים כנגד פעולת פשוטה כצחצוח השיניים, תהה
בליבו קין, אך את שאלה זו לא הספיק לענות לעצמו, שני האורקים
הסתערו לעברו במהירות, ניראה כי היו מיומנים באמנות הלחימה,
קין, חמק בזריזות רבה מאבחות חרבם, עתה, התמקם קין כך ששני
האורקים הזועמים היו מצדדיו, השניים הסתערו לעברו שוב בניסיון
לדוקרו, קין חמק גם מתנועה זו בקלות, אך האורקים האומללים לא
הספיקו להתאים את עצמם לתנועתו המהירה ונפלו שדודים כל אחד
מנשקו של חברו.
קין התבונן בגופותיהם של האורקים, ובכן אני מבוקש, חייך לעצמו.
קין פלט שריקה וסוסו מקס הופיע מהמקום בו הסתתר. "אין זמן
להתעכב, ידידי מקס", אמר קין, "עלינו להגיע אל מקום המפגש
במהרה, יש לי את התחושה כי גם ידידנו נתקלו באי אילו הופעות
נודדות כשלושת אלא, במהלך דרכם לפונדק".
אין מקום לשינוי בתפיסה של בני עמו?, חשב לעצמו קין, אם לפני
המפגש עם האורקים חשב כי ההחלטה של בני עמו להתבדל משאר יושבי
העולם הינה נכונה, הרי עתה ידע כי בסופו של דבר גם בני עמו
יאלצו להתערב בקורה את העולם. נכון, רוב היצורים אותם פגשתי
במהלך מסעי אינם שווים את הטרחה בשינוי עמדות עמי, אך ישנם גם
אחרים, לפגוש שוב את הגמד ובן המישורים ולו לפעם נוספת אחת
שווה את הטרחה וכנראה גם את הבלגאן שלהגיע לנקודת המפגש,
מהווים הם אי של שפיות באוקיינוס של חוסר שפיות, שככול הנראה
נהייה סוער מרגע לרגע.
לעת ערב, בהגיעו לקרבת פאתי העיירה, הבחין שהייתה זו עיירת
המחוז של השפלה בה שהה מזה מספר ימים, כפרים היו פזורים סביב
העיירה במרחקים משתנים ממנה, עד לשלושים פרסאות ממנה השתייכו
הכפרים למחוז, שעיירה זו היא בירתו. קין העפיל לגבעה ירוקה,
המשקיפה אל העיירה. בתי העיירה, רובם בעלי קומה אחת, אך, היו
כמה בעלי שתי קומות, במה שנראה לקין, כפונדקים עם חדרים להתארח
בהם. הבתים  נבנו משילוב של סלעים ובוץ שיובש היטב והפך את
שברי האבנים למקשה אחת ישרה ומסותתת, רוב הקירות החיצוניים של
המבנים נצבעו בכל צבעי הקשת, כל בית בצבע או גוון שונה מהבתים
השכנים לו, ובעלי הבתים שמרו על חזותם המטופחת, דבר פשוט זה של
משחק של צבעים נתן לעיירה מראה מלבב ומעודד בהתקרבו אליה, עשן
הסתלסל מארובות הבתים וריחות של בישולים אפפו אותה, העיירה לא
הייתה מפוארת, הדרכים בתוכה לא היו אלה בוץ ועפר שנכבשו היטב
וסביר להניח כי עם בו הגשם יהפכו לבוציות, אך העיירה הקרינה
חמימות וניקיון יחסי לעיירות אחרות אליהן הגיע במהלך מסעו, פה
ושם נשתלו גינות קטנות, והאזור המסחרי בה היה מפותח דיו כדי
למשוך אליו סוחרים ממרחקים. מאוחר יותר למד כי, נציג שולי מטעם
המלך ישב בה דרך קבע, ומחנה של הצבא היה ממוקם לא רחוק ממנה
כדי לספק הגנה מיידית מפני כל צרה שלא תבוא. לפחות אלפיים וחמש
מאות נפש התגוררו בעיירה והיא נחשבה לגדולה באופן יחסי לעיירות
ממלכת בני המישורים שרוב התושבים בממלכה העדיפו להתגורר בכפרים
חקלאיים קטנים. במרחק לא רב מהבתים החיצוניים של העיירה, נבנתה
חומת עץ, לא מכשול רציני לצבא מסודר, אבל, מספיקה בכדי להרתיע
חבורות שודדים או כנופיות. חיילים מהמחנה הסמוך ניצבו בעמדות
שונות שנפערו בחומה, הם בהחלט יהוו מטרד מסוים לגורם עוין
שיגיע למקום, החיילים כאן מקצועיים ומסודרים, חשב קין לעצמו
בחלופו על פניהם לאורך החומה.
קין, עודד את סוסו הנאה, לעבר השער שנפער בחומת העץ, ובהגיעו
אליו נעצר בידי קצין המשמר.
"מה מעשיך בלנודה?,זר", שאל הקצין.
"אמור אני לפגוש כאן ידידים" ענה קין, "בפונדק האור החיוור",
הוסיף.
"מעולם לא ראיתי שכמותך כאן", הקשה הקצין בעוד מבטו נעצר על
חרבו של קין.
"זה מפני שמימיי לא הייתי כאן", ענה קין מיידית.
הקצין הביט בו שוב ואמר "רשאי אתה לעבור, אך היזהר לך, אין אנו
סבלניים לזרים המסתבכים בצרות בימים אלה, הישמר מצרות ושמור על
חרבך בנדנה. ייטב לכולנו כך", הוסיף כמעריך את האדם הניצב
מולו.
"יקל עלי להימנע מצרות, אם תאמר לי את הדרך לפונדק, גם אני וגם
סוסי עייפים ממסע הדרך", אמר קין.
"המשך בדרך ובכיכר הגדולה פנה ימינה, לאחר כמאה מטרים תוכל כבר
להריח את תבשיליו של מאלוק, ניחוח השום יוליך אותך בבטחה
אליו".
"הבא בתור!" הרעים קולו של הקצין וסיים את השיחה הקצרה.
קין המשיך לתוך העיירה, היא הייתה הומה באותו היום, יום שוק
היום ומבחר של קרונות ססגוניים הנמשכים בחלקם בידי סוסי עבודה
שמנים וחלקן בידי שוורים, חנו להם באזור הכיכר. הקרונות החונים
נפתחו לדוכנים המכילים מכל שפע הארץ, ירקות ופירות, מיני בדים
ולבוש ססגוני, בהתאם לצו האופנה האחרון של בני המישורים. קין
פנה בה כפי שהודרך, מתעלם מקריאות הסוחרים המזמינות אותו לבוא
ולראות את מרכולתם. מייד עלה באפו ניחוח נעים של שום המתבל אי
אילו מאכלים, בדיוק כפי שאמר הקצין. בפעם הראשונה מאז עזב את
ביתו, לפני למעלה מארבע שנים, עלה באפו ריח המזכיר את מאכלי
עמו ובטנו הבהירה לו זאת בצורה חד משמעית.
בהתקרבו לפונדק הבחין במראהו, בניגוד לבתי העיירה הפונדק, בנוי
כולו מעץ מלא ששויף עד ברק. הכניסה אליו הבחין, הינה ממרפסת
המלאה עד לגודשה, בצמחי תבלין שונים,  חלונות הפונדק היו
פתוחים לרווחה ומהם עלה ריח מזמין ומעורר תיאבון של מזון וקול
המולה עליז, של קהל אורחים הנהנה משהייה במקום. המבנה כולו היה
גדול משאר הבתים עליהם חלף מאז נכנס לעיירה, ולפי החלונות
בקומה השנייה, בהם בצבצו פרחים שונים השתולים באדניות
ובוילונות לכיסוי אור השמש בבוקרו של היום, הבין כי ניתן ללון
במקום, אם קיים בידך הממון.
בהגיעו אל הפונדק הבחין, בנער צעיר היושב על גרם מדרגות קצר
המוליך אל המרפסת, מגזעם של בני המישורים הוא,  שזוף מאורה של
השמש, ובעל תווי פנים נאות, עם עצירתו של מקס, קפץ הנער
ממקומו,
"ערב טוב לך, אדון" אמר הנער בשפה המדוברת, "טיפול נאות לסוסך
אתן, האורווה עומדת לרשותך במידה ושוהה אתה כאן ללילה".
"וכמה תרצה תמורת שרותך?" שאל קין בנעימות.
"מטבע אחת מכסף תספיק לכך שאביא את ציודך לחדרך והסוס יקבל
ארוחה נאה".
"קח שלושה מטבעות", אמר קין,"ותן לסוס זה את המיטב שאתה יכול
לתת לו מבחינת מזון, באוכף תמצא מברשת שבה תוכל להברישו, אני
חייב לו זאת".
הנער קפץ משמחה, "אתן גם אתן" אמר בחפץ לב והוסיף "לא משק
החציר יקבל את מזונו, כי אם שיבולת שועל משובחת ובמידה וירשה
לי גם ארחץ אותו קלות, מים חמימים ירעננו אותו לא פחות מכל
הברשה".
"תודה" אמר קין ומסר לנער את המושכות, "מה שימך?".
"לנגון", ענה.
"קח לך מטבע אחת עכשיו, השנייה תהייה שלך אם הגעת ציודי לחדר,
והשלישית בבוקר לפי החלטתו של הסוס, מקובל?" שאל קין.
"מקובל מאוד, אדון" ענה הנער בחיוך.
"לך עימו", פנה קין למקס.
לנגון ומקס החלו לצעוד אל מאחורי הפונדק.
קין התבונן לכיוונם רגע נוסף, לאחר שנעלמו מעבר לפינת הבית
כאילו מקשיב למשהו.  חיוך החל לבצבץ על פניו ובצעד יחיד עלה את
שלושת המדרגות ונבלע בתוך הפונדק.
מראהו הפנימי של הפונדק, היה שונה מאחרים, להם הורגל קין במסעו
הארוך. מחשבה הושקעה וברור נראה שבעליו הינו אנין טעם. שולחנות
מגולפים מעץ מלא מצופים בלכה, לשמירה עליהם מפני שריטות
הסועדים היושבים בהם, בגוון חום כהה, במרכז הפונדק ניצב דלפק
שבו הגיש מי שנראה כבעלים, את מזונותיו למלצריות שטרחו ועברו
בקלילות בינות לשולחנות העמוסים בסועדים. האיש שמנמן אך, עדיין
נראה מוצק וחזק, שחום כמו כל בני עמו משבטי המישורים, עשן
מקטרות ריחני היתמר מחלק מהשולחנות, דבר שנתן למקום מראה
ערפילי, נרות דלקו בגומות במרכז השולחנות והשרו אוירה של
פרטיות בכל שולחן ושולחן, רחש הסועדים וקול הצחוק העידו על
אוירה ידידותית ושמחת המפגש של האורחים, רובם סיימו את יום
עבודתם והייתה זו להם הזדמנות להפטר מתלאות היום ולשמוח על כך
שהגיעו לשעות הפנאי שלהם אחרי יום עבודה קשה.
קין בחן את הנמצאים בתוכו, נעצר כמעט על תווי הפנים של כל אחד
מהם, רובם לא הבחינו בו בהיכנסו, כיוון שנחבא הוא בין הצללים,
אך זוג עיניים אחד קלט את היכנסו והאיש העומד מאחורי הדלפק בחן
אותו ביסודיות, אך היה זה מתוך סקרנות בלבד ולאחר זמן קצר, חזר
הוא לענייניו.
קין הגיע לדלפק ושם פגש שוב במבטו של העומד בתוכו.
"שלום לך זר, אני הוא מאלוק הבעלים של האור החיוור, מה אוכל
לעשות למענך?", אמר האיש
"בחדר ללילה, חפץ אני" אמר קין, והושיט לו כמה מטבעות כסף.
"זה יותר ממה שצריך, זר, בעודף תוכל לרכוש גם ארוחה חמה וצידה
נכבדה לכמה ימים",
"אכן זאת כוונתי, השאר את הכסף בידך, בעד שרותך" אמר קין
והוסיף "אמור לי, האם הגיעו לכאן בן מישורים המלווה בגמד טוב
מזג?".
"הגיעו גם הגיעו וכמדומני אחד מהם כבר הבחין בך, אני חושב שהוא
מאותת לך, או שאינו מרוצה מהבירה שלו, כי תוך כדי כך הוא שופך
אותה", באומרו זאת חייך מאלוק, "מחבב אני את דארזן", הוסיף.
קין הסתובב מהדלפק והבחין באחת מפינות החדר בדארזן הגמד
ובקימולי בן שבט המישורים המאותתים לו נמרצות.
קין הצטרף אליהם, "ידידיי היקרים", אמר, "הגעתם לפני בסופו של
דבר", היושבים קמו מכורסאותיהם, היו אלה קימולי בן מישורים
גבוה, מוצק וחינני הנמצא בשנות העשרים לחייו, שיערו שחור וגוון
עורו חום, הוא לבש אריג פשוט, בעל צווארון רחב, כתפו האחת
חשופה והשנייה מכוסה, סביב מותניו נקשרה חגורה ועליה תלויה
חרבו המעוקלת ורחבת הלהב. לידו ניצב כדי מחצית מגובהו של בן
המישורים הגמד, דארזן, זקן עבות השתלשל מפניו, בהן החלו לבצבץ
קמטים. חגור בשריונו הכבד, דמוי הקשקשים, אומנותם של הגמדים
בכל הקשור ליצירת כלי שריון והגנה הייתה ידועה בכל העמים,
למעשה בכל הקשור ליצירת כלי קרב רק חרבותיהם וקשתותיהם של בני
הלילית עלו באיכותם על יצירותיהם של הגמדים, לרגליו היו מגפיים
המורכבים משילוב של ברזל ועור, גופו חסון וידיו עמוסות שרירים
מפותחים, כיאה לגזע הגמדים.
"קין!", אמר קימולי, "אתה מאחר..." הוסיף וחיוך רחב נמתח על
פניו.
"אינני מאחר לעולם, כי אינני קובע לעצמי מועד הגעה. אתם הם אלא
המתעקשים לקבוע לוחות זמנים לכל דבר, אני אישית אין לי כל
עניין לעמוד בלוחות זמנים, כי באופן בסיסי אני מעדיף לשבת מאשר
לעמוד" ובאומרו זאת התיישב קין בחבטה עמומה, קין חייך,
"עייפתי, כוס המשקה שהובטחה לי מימים ימימה, לא יכולה להיות
בזמן טוב יותר, מאשר עתה".
קימולי אותת למלצרית צעירה וחיננית כי תביא לקין את מבוקשו.
"חשבנו שקרה לך דבר מה,", אמר דארזן.
"אתה דואג?", צחק קין, "תמהני מה יהיה השלב בא, עוד רגע תרצה
גם חיבוק, אינני יודע מה קורה לגמדים בימים אלה, הם נהיים
רגשניים להחריד, חלשים, מתרככים, רכרו...", אמר קין והפנה את
דבריו לקימולי, ושניהם יחדיו התבוננו בדארזן, ופרצו בצחוק
מתגלגל.
דארזן, שפניו התחילו להעלות גוון של אודם קל, החל מלמל מתחת
לזקנו.
"אכן אינני יודע מה קרה לדארזן, אני גם לא יודע לשפוט, האם זאת
תסמונת של כל הגמדים או רק של הקשיש שמסתובב עימי" אמר קימולי
בצחוק.
"תיכף אבדוק אם הראש שלך חזק מספיק כדי לעמוד בהתנפצות של כוס
בירה או שרק לשונך הינה החזקה בו, אם לא היה חבל לי על הבירה
המעולה" רגז דארזן.
אין כמו גמד מרוגז." אמר קין, "כמה טוב לפגוש בכם ידידי, פינה
קטנה של שפיות בעולם שהולך ונהייה לא שפוי מרגע לרגע".
את הכרותם עשו השלושה בקרחת יער קטנה, לפני למעלה משלוש וחצי
שנים. קין, נדד ביער מזה כמה ימים והאמת, גם אם סירב נחרצות
להודות בכך, הוא איבד את דרכו והמים אזלו מכליו. במהלך נדודיו
ביער, הוא שמע קולות של מים זורמים, אך הוא לא הצליח לאתר את
מקורם. באחד הלילות הוא שמע קולות של פיצוח עץ באש וקולות של
שיחה המלאה בצחוק, הוא התקרב בדממה ובינות לשיחים הבחין בשתי
דמויות, אחת גבוהה והשנייה קצרה היושבות סביב המדורה, הם היו
בשלב זה או אחר של בישול הארוחה שלהם, וקין, שמזון לא בא אל
פיו מזה יום וחצי, בטנו קרקרה, הוא בחן בראשו כמה אפשרויות,
האחת, לתקוף אותם בזמן בו הם שקועים בארוחה, השנייה להמתין
שיירדמו ואז לאסוף את שאריות מזונם והשלישית לנסות ולהתיידד
איתם. קין שהיה בשלבים הראשונים של מסעו לא ידע אם עליו לנסות
וליצור קשר אם מי מבני הגזעים השונים בעולם או שמה עליו לנהל
את כל מסעו ללא כל תקשורת עם היצורים השונים.
לבסוף, מקס סוס הנאמן, החליט כי קצה נפשו בהמתנה ובכלל תהליך
קבלת ההחלטות הינו ארוך למדי לטעמו, יצא מהסבך והתקדם לאורה של
המדורה, ריח הגזר בתבשיל כנראה עשה את שלו על מקס, קין יצא
בעקבותיו ולחש, "מקס!, חזור לכאן", אבל הסוס שכל נוזל לא בא אל
פיו במהלך היממה האחרונה כבר הגיע אל המקום בו היו קשורים סוס
ופוני ושם גם היו כלי עם מים ומזון קל בשבילם, השניים קיבלו
אתו בסבר פנים יפות וכיבדו אותו ממזונם, קין עמד ולטש עניים
במקס. דארזן וקימולי שקלטו את תנודתו של הסוס, עוד לפני שהספיק
לצאת מהסבך,היו כבר על רגליהם וידיהם ליטפו את כלי נישקם, קין
שמר מרחק ועמד בקצה אורה של המדורה,
"ובכן ניראה כי סוסך, יודע יותר ממך על קשירת קשרים חברתיים",
אמר קימולי, "לא הבחנו בהתגנבותך מאחורינו, כמה זמן אתה צופה
בנו?",
"לא יותר משעה", ענה קין, "דרכי ביער התארכה מעבר לצפוי וקיים
לי מחסור במים, חשבתי אולי תוכלו להדריך אותי לעבר מקור מים,
כי שמעתי את צלילים של פלג מים במשך מחצית היממה האחרונה, אך
לא הצלחתי לאתר את מקורם".
"ואת זה חשבת לעשות על ידי התגנבות מאחורינו?", שאל דארזן
ועיניו בחנו את קין היטב.
"היה עלי לוודא כי הנכם ידידותיים ולא איזה יצורים השייכים
לתרבויות שאינן מעוניינות בחברה השונה מהם", השיב קין
בדיפלומטיות.
אם תניח את נשקך בצד, תוכל להצטרף אלינו, יש כאן מספיק מזון
ומשקה, גם בשבילך", אמר קימולי בפנים ידידותיות.
"תודה בעבור ההזמנה, אך האם גם אתם, כמחווה של רצון טוב,
תניחו את נשקכם?", שאל קין.
דארזן רטן מתחת לזקנו, "ולמה לנו לבטוח בך?, זר".
"אם אתם לא בוטחים בי, אנו יכולים לנהל כבר עכשיו דו קרב, אבל
דבר זה לא יועיל לאף אחד מאיתנו" אמר קין.
קימולי ודרזן בחנו את קין ביסודיות, הופעתו בהחלט לא הייתה
דבר לו הם ציפו. התגנב הוא אליהם והם לא הבחינו בו, מכיוון
שסמכו על היכולת שלהם לשמור על עצמם ועל הסובבים אותם, הבינו
כי במידה וקין היה מעוניין לפגוע בהם לא היה הוא מהסס לעשות
זאת, חרבו האדירה, המונפת בשתי ידיים, המונחת על ירכו היוותה
הוכחה לכך, ממבט נוסף על סוסו הבחינו באצילותה ויוקרתה של
הבהמה, למרות כי גזעו של הסוס לא היה ידוע להם.
קין החליט להפסיק את הבחינה הדדית, "לא אבקש ממכם דבר, למעט
הדרכה אל הדרך הראשית ביער ואולי אם תחפצו בכך גם את הדרך
למקור המים הקרוב", כאן הקשיח קין את פניו והוסיף" אני בעצמי
איני בטוח כי רוצה אני לשבת עמכם, לאורך כל מסעי שמרתי על
התבודדות מקרב כל הגזעים, ידידות אינה אחד מהתנאים להצלחתו של
המסע אותו אני עובר, אבל, הישרדות כן".
דארזן שעמד מהרגע בו הופיע מקס, עמידה איתנה, רגליו כאילו נטעו
בקרקע וידיו ליטפו את ניצב קרדומו, החל לרכך את יציבתו ופניו
נתכרכמו, "אם רעב אתה או צמא תוכל להשביע ולהרוות את עצמך
איתנו, יש לנו מספיק לכולם", אמר, "אבל אינך בן המקום ואינך
מהסביבה הזו בכלל, אמור לי, בבקשה, מי אתה ומה אתה מחפש כאן".
"שמי קין, ומקום מצאי הוא הרחק לכיוון צפון מזרח, מצידה השני
של ממלכת האופל".
עברת בממלכת האופל בדרכך לכאן?", התפלא קימולי.
"לא," ענה קין, "עקפתי אותה, אין לי כל עניין לחדור לממלכת
האופל, בשלב הזה של מסעי".
"אל דאגה", אמר קימולי כמבין עניין, "ממלכת האופל חרבה מזה
למעלה מאלפיים שנה, אין יוצא ואין בא ממנה".
"אם כך דרך איפה עברת בדרכך לארצות אלה?", הקשה דארזן
"דרך הארצות הבלתי מיושבות ומשם לממלכת הגמדים וממלכת
האמזונות", אמר קין, "לאחר משא ומתן קצר אפשרו לי הגמדים לחצות
את ארצם שמתחת לקרקע", ובאומרו זאת שלף מאחד מכיסיו מגילה
מגולגלת, דראזן וקימולי התבוננו בכתוב בה, "זה כתוב בכתב
המשותף לגמדים ולבני הלילית, מתקופה בה עדיין סחרו בניהם"
התפלא דארזן, " מזה שנים הרבה לא ראיתי כתב זה".
"וחתום הוא בידי שני המלכים של עמים אלה" הוסיף קימולי, "אכן
איש רב חשיבות אתה, אם גאריון מלך עליון לכל שרי הגמדים
וסאולסרוטס, מלך מלכי בני הלילית חתומים על קלף זה".
אכן מכתב זה היה אולי הרב עוצמה ביותר שזר יכול לקבל מקרב שני
הגזעים החשדניים והבדלניים האלה.
"אינני יודע כמה חשיבות יש לי, אך העובדה היא כי מלכים אלא
נתנו לי את הרשות לחצות את ממלכותיהם ואף ציידו אותי היטב,
מעידה כי אין פני להרע למי מיושבי ארצות אלא."
"מה מקום מוצאך?", התעניין דארזן.
"עמכם הסליחה, אך בשלב זה לא אוכל להרחיב על מקום מוצאי,
לכשיגיע השלב בו אתם אמורים לדעת זאת, אמסור לכם כל פרט שתבקשו
על אודותיי, אך לעת עתה הסתפקו במה שמרשה אני לעצמי לספר
לכם".
"זר מסתורי אתה, אך לא נראה כמזיק ברובו וחתימת המלכים אותה
אתה נושא עימך, מהווה בהחלט חותמת מרגיעה, לגבי אודותיך". אמר
דארזן, "הצטרף אלינו", הציע דארזן בידידות.
קימולי ודארזן נרגעו, והחל מאותו ערב נרקמה ידידות נפלאה בן
השלושה, המפגש הזה התארך והשלושה שהו יחדיו במשך למעלה
משנתיים, הרפתקאות רבות עברו יחדיו וכתוצאה מהן ידידותם נהפכה
לחזקה מכל חומר שבראו האלים. אך זה סיפור שיסופר בפעם אחרת.
באחריתו של דבר נפרדו דרכיהם והבטחה נשאו השלושה, להיפגש בערב
הזה בפונדק האור החיוור.
"אני בטוח כי תצליח בכישרון רב למצוא את  דרכך לפונדק האור
החיוור אשר נימצא בלנודה", אמר קימולי, "זאת אחת מהעיירות
הנאות ביותר שהקמנו כאן בארץ בני המישורים ושמו של פונדק האור
החיוור, שמו יצא והגיע לממלכות הגמדים, נכון דארזן?",
"אכן", ענה דארזן, "אפילו עכשיו כשאני חושב על משקה מחייה,
אינני יכול לחשוב על דבר טוב יותר מבירה קרירה אצל מאלוק.
"שנה מיום זה, ניפגש שוב", אמר קין, "אחכה לכם שם, אל תעיזו
לאחר!", חייך.
דממה נפלה על בני החבורה הנסובים סביב השולחן בפונדק האור
החיוור. קין לגם מהבירה הקרירה שהוגשה שאליו וחייך, "נזכרתי
במפגשנו" אמר, "חייבים אנו הרבה יותר ממה שאנו מוכנים להודות
למקס, בלעדי יוזמתו הברוכה להשגת מים לשתיה, סביר להניח שעדיין
הייתי יושב ומתבונן בכם בלא הפרעה".
"כן ומת מצמא תוך כדי כך", הפטיר דארזן, "אם כבר מוזכרת שתייה,
מישהו מתכונן לטפל במצב המעליב הזה של הכוס הריקה שלי ושל
קימולי?".
"בודאי, דארזן, אתה מזמין", צחק קימולי.
"אני לא יודע מה איתכם, אבל, אני רעב" אמר קין, "מה מגישים
כאן?".
את האוכל הטוב ביותר במרחק של מאה פרסאות, לא תמצא מזון משובח
יותר, חוץ מאשר במסבאות אשר בבירה עצמה!".
דארזן סימן בידו ומלצרית חיננית התקרבה אליהם, הייתה זו בתו של
מאלוק, הבעלים, "רצונכם?", שאלה.
קימולי הסתכל לכיוון ההפוך ממנה וסומק קל עלה על לחייו.
"את מיטב השיכר שיש לך להציע ומנה הגונה של עוף ותפוחי אדמה
מתובלים", אמר דארזן, "אהה, כן וגם מטלית שניתן להוריד בה את
הצבע האדום מפניו של ידידנו", צחק דארזן.
קימולי הכיר את הנערה כבר שנים רבות, את תקופת הנעורים שלהם
העבירו יחדיו. קימולי שהה אצל קרוביו בעיירה, והכיר את הנערה
שהתגוררה בשכנות אליו, הידידות פרחה בניהם, אבל, לא הפכה מעולם
לאהבה, שניהם מעולם לא הצהירו על כי הם נמשכים אחד לשני מעבר
לקשר אפלטוני, הנערה, אקני שמה, ידעה כי מאוהבת היא בקימולי,
אך איך להביע זאת הרי זאת תורת האהבה כולה. בעיה ידועה בקרב
המינים האנושיים. קין ודארזן נהנו לראות את השניים מתפתלים,
בניסיון להכחיש דבר אשר היה ברור מהרגע בו נפגשו.
אקני, המלצרית פנתה לדלפק להביא את הזמנתם והאווירה נרגעה,
שתיקה אפפה את השלושה וכל אחד מהם החל שוקע במחשבות.
קין שבר את השתיקה, "דברים משתנים ידידי, העולם החל צועד
בכיוון מסוים וככל שאני מעמיק בשוטטותי ברחבי הארץ, אני מגלה
כי רבים הם המצטרפים לשינוי הכיוון הזה ואין זה לרוחי".
דארזן וקימולי זעו באי נחת במושביהם, "אבוי, אכן מה שחששתי
ממנו קרה", אמר דארזן, "היתה לי התקווה, עם הופעתך והכיוון
אליו נטתה השיחה כי לא ראית את אשר ראינו אנו, במהלך השנה
החולפת".
"מה ראיתם?", שאל קין.
"זה התחיל מעט אחרי שנפרדו דרכנו", אמר קימולי, "הגענו לכמה
עיירות השייכות לממלכת לאויס מצפון לנו, שמענו שם על סיורי
אורקים הפושטים ממלכת האופל, לא בכדי לכבוש, אלא למטרה שאינה
ידועה לנו, בכל מקרה, נראה כאילו הם בודקים את השטח, אבל,
אינני יודע לשם מה. מעולם לא ראיתי או שמעתי על אורקים היוצאים
אל מחוץ לממלכת האופל, שלא על מנת לפשוט על כפרי הסביבה".
דארזן התערב והוסיף, "במהלך דרכנו בלאויס, פגשנו קבוצת גמדים
על כל מטלטוליהן, ניראה היה כי עזבו בחופזה, בתחילה סרבו לדבר
על הסיבה בנוכחותו של קימולי, אך לאחר מכן התרצו וסיפרו כי
עזבו את עסקיהם והם עושים דרכם חזרה לממלכת הגמדים, שמעו הם
שמועה המספרת על סכנה המרחפת על הבית העתיק אשר בהרים
האדומים".
" מהם נודע לנו כי רבים הם הגמדים העושים דרכם חזרה לממלכותיהם
שבהרים או בגבעות, לטענתם עקב רצונם לחזור לחברת גמדים, אך כפי
שאמר דארזן, נראה לי כי הסיבה לכך הינה שונה בתחליט", אמר
קימולי.
"מעניין", אמר קין ופנה לדארזן, "ומה אומרת הרגשתך על הדבר?".
"אינני יודע, אך הדבר מדאיג אותי", מלמל דארזן וידו החלה מגרדת
נמרצות את זקנו, "רוצה אני להגיע לממלכתי שבהרים האדומים, בכדי
לראות ולשמוע כי הכול על מקומו, האווירה בעולם השתנתה, מזה כמה
חודשים מקננת בעצמותיי תחושה של סכנה".
"רוחות מלחמה" מלמל קין והעביר את ידו על פניו בלאות. "שר
האופל זומם משהו, בזה אני בטוח, נתקלתי בחבורה קטנה של אורקים
בדרכי לכאן. זאת היא סיבת העיכוב שלי, מהם למדתי, גם אם לא
אמרו זאת במפורש, כי שר האופל מחפש בני ברית, לדבריהם כל סיבת
הימצאותם כאן הינה בכדי למצוא אותי ולהביא אותי, כנציג עמי,
לפגישה עם שר האופל. זכור אני היחיד מבני עמי המסתובב בחלקים
אלה של היבשת. וכבוד שר האופל זומם משהו לגבי חבל ארץ זה בזאת
אני בטוח!".
"ועל מה הוא הולך לדבר איתך?, שאל קימולי.
" זאת אינני יודע, קימולי", אמר קין, "אך העובדות מדברות בעד
עצמן, אורקים ברחבי הארץ מחפשים אחרי, אני אינני יודע למה.
ממלכת האופל הולכת ומשתקמת מהריסות המלחמה האחרונה. חושב אני
כי אולי הגיע הזמן לעשות את דרכי חזרה לביתי, מטרת מסעי
מלהתחילה הייתה לאסוף ידיעות על הקורה בחלק זה של העולם, חלק
אליו לא מגיעים בני עמי ואינם מנהלים עימו כל קשר, אך גם רוצה
אני לחזור בשלום לביתי". קין השתתק לרגע ולגם מכוסו, חוכך
בדעתו, "כמוני כמוך ידידי דארזן, חוזר אני לביתי. דארזן, לכבוד
יחשב לי ללוותך, לממלכה אשר בהרים האדומים".
"ומשם תמשיך לממלכתך?", שאל קימולי.
"קודם כל שנגיע לשם", אמר קין, "קודם כל שנגיע".
"אם כך", אמר דארזן, " נצא מחר עם בוקר".
"שנינו כמו בימים הטובים", אמר קין וחיוך עלה על שפתיו למראה
פניו הנעלבות של קימולי.
"שניכם?", אמר קימולי המופתע, "שניכם!, ומה איתי?".
"איננו יכולים לצרף אותך אלינו למסע זה", אמר דרזן והצניע את
חיוכו, תשובתו של קימולי הייתה ידועה לו מראש.
קימולי הזדעף ואת ספלו שהייה בשלושת רבעי הדרך לפיו הטיח בכוח
על השולחן, הכוס העיפה את תכולתה על השולחן ולרצפה מתחתיו,
"במשך למעלה משנתיים הלכתי עימכם ברחבי היבשת", אמר בכעס,
"הרפתקאות רבות עברנו יחדיו, הרפתקאות שחישלו אותנו ועיצבו את
הידידות בנינו לדבר שלא ניתן לשוברו, פעמים מספר העמדנו את
חיינו בסכנה למען אחרים. עתה לא משנה מה רודף אותך, לא משנה מה
כוחו ולא משנה מה עוצמתו, אני עימכם גם אם אאלץ לעקוב אחריכם.
אינני מכיר אותך כפחדן או כרואה שחורות ואם אומר אתה כי נתון
אתה בסכנה, אין לך ולו סיכוי קלוש לשכנע אותי להניח לכם לחזור
בדד לחוף מבטחים, אני איתכם!".
דארזן רכן לעבר קין כאילו אומר לו משהו, קין, חיכך בגרונו ואמר
בכל צרוד כמעה "רצונך הוא כבודך ידידי קימולי, רציתי כי היוזמה
תבוא ממך, אני לא יכול להעלות על הדעת חברים טובים יותר למסעי
מאשר אתם שניכם", ובאומרו זאת הרכין את ראשו בקידה של כבוד.
דארזן החל צוחק בקול.
וקימולי כמו נעלב החל לדבר שוב, "אינני מבין למה צריך להיות
הטקס הזה בכל פעם שאנו מתכוננים לצאת לאיזה מסע או שליחות, בכל
פעם ניראה כי אתם מנסים להתנער ממני, נכון, אינני עתיק בעולם
כמו שניכם, אבל, מביא אני רוח חדשה וצעירה, דבר ששניכם קשישי
היקרים שכחתם ממזמן".
"אני צעיר ברוחי", אמר דארזן תוך כדי צחוק ונראה היה כאילו
נחנק הוא מרוב צחוק.
"טוב, בסדר, קימולי", אמר קין, "דרך אגב, במידה והייתה אומר כי
אין ברצונך לצאת עימנו למסע, היינו חוטפים אותך ואונסים אותך
לבוא עימנו. את נקודת ההשקפה הרעננה שלך על הקורה בעולם, כמו
גם את עצתו החכמה של דארזן לא הייתי מחליף בעד שום הון
בעולם".
"כולי תקווה", הוסיף קין והשתהה לרגע בדבריו, כדי לתת עומק
נוסף לדבריו, "כולי תקווה כי לעולם לא נאלץ להיפרד ידידי.
ועכשיו הבא נרים ספל משקה כדי שנוכל באופן הרשמי להתחיל את
מסענו".
לשלושה הייה מנהג מוזר, ערב לפני יציאתם למסע או שליחות כל
שהיא, היו הם מתכנסים בפונדק או סביב המדורה, אם לא היה פונדק
נאות בסביבה ושותים לשוכרה, ללא הגזמה, כמובן, כי לא רצו את
השפעת האלכוהול עליהם למחרת כדי לא ליצור עיכוב, אך בערב שלפני
היציאה, תמיד היו חוגגים את עצם היותם חיים ופעילים.
קימולי הנהן ומשך את תשומת ליבה של אחת המלצריות, במבט המלווה
בחיוך.
המלצרית החלה פוסעת לעברם אך אקני עצרה אותה במהלך דרכה אל
השולחן ולמרות כי לא שמעו את תוכן השיחה הקצרה בניהן, ידעו כי
אקני תפסה את מקומה ושלחה את המלצרית לטיפול בשולחנות אחרים
בדרכה אליהם העמיסה מגש גדול והביאה להם את הזמנתם, שהזמינו זה
מכבר.
"הזמנתכם, מכובדים", אמרה עם הגיעה לשולחן.
שפע של דברי מזון מילא את השולחן, היו שם תפוחי אדמה מתובלים
בשום ולימון, צלי בקר פרוס לפרוסות  דקות, לחם שיצא מהתנור,
מצופה כולו בשמן בוטנים ושום, מתבלים שונים וסלט ממיטב ירקות
הארץ החתוך דקיקות.
קין לקח את קנקן הבירה השחורה והמתובלת והחל למלא את הספלים.
הוא מזג לארבעה ספלים.
קין פנה לפתע לאקני, "שבי עימנו", הציע באדיבות, "הצטרפי להרמת
משקה", חייך.
אקני הסמיקה קלות, דארזן שיחרר בעיטה קלה לעבר רגלו של קימולי
וסימן לו בעיניו לעברה של אקני.
"אייה!", פלט קימולי וקין החל לצחוק שוב, "כן כן הצטרפי אלינו,
לפני שהגמד הרשע הזה ישבור לי איזה עצם החיונית לגופי", אמר
קימולי והחל מצטרף לצחוקם של קין ודארזן, אקני חייכה בביישנות
והתיישבה ליד קימולי.
"לחיי מסע מוצלח", אמר קין והארבעה השיקו ספלים.
לאחר לגימה נאה מהבירה, מחתה אקני את הקצף משפתה העליונה
ואמרה, "מסע?, לאן פניכם מועדות?", ובאומרה זאת פנה מבטה לעברו
של קימולי.
"מחר, אנו יוצאים לכיוון ממלכת גמדי ההרים, יקירה", אמר קין
כלאחר יד ופנה למלאכה החשובה באמת והיא חיסול המזון שעל
השולחן, דארזן וקימולי הקדימו אותו והוא נאלץ להמתין לתורו.
"לא אכביד עליכם", לחשה לפתע אקני לקין, "יודעת אני את אומנות
הלחימה ובאומנות הבישול אין אתם יכולים להתחרות עימי, גם
במלאכת הציד והריפוי יכולה אני לעזור.
דרכנו קשה היא, יקירה", השיב לה קין, "לא יהיה שמח ממני לראות
אותך מצטרפת למסענו, למעט קימולי כמובן", את המשפט האחרון לחש
לעברה ברכינה לעברה, כדי שרק היא תשמע אותו וסומק עז עלה על
לחייה, "הדרכים מסוכנות הם בימים אלא ואין אנו יכולים להבטיח
את שלומך בהם, לא הייתי רוצה לחזור לכאן ולתת הסברים לאביך,
מאלוק".
"לא יהיה בכך צורך, אבי יודע כי רוצה אני להצטרף למסעכם וזאת
הייתה ההנחה שלי כאשר הופעתם כאן שלושתכם. דארזן וקימולי
הופיעו כאן לפתע אתמול אחר הצהריים, מדבריהם, למרות שלא הופנו
אלי, למדתי כי דארזן מתעתד לנסות ולהגיע אל ממלכתו אשר בהרים,
קימולי ניסה לשכנעו שלא יקבל החלטה לפני שאתה מופיע כאן.
ארגנתי את חפצי ולא אהווה עליכם מעמסה, אני מבטיחה".
"זה לא יהווה רעיון רע בכלל", אמר לפתע קימולי וארשת תדהמה
התפשטה על פניה של אקני, "יכולה היא להיות לנו לשרות רב, חוץ
ממך אין אחד מאיתנו המבין דיו באומנות הריפוי". כאן עצר קימולי
מדברו כי הבחין בפני כל הנוכחים סביב השולחן, קין הצניע את
חיוכו ובמרפקו רמז לאקני לעשות גם כן.
"אם כך", אמר דארזן, "וכמו שאני רואה לא קיימת לאף אחד מאיתנו
בעיה עם זה", מבטו התמקד על קימולי, "ברוכה הבאה אקני",אמר
בלבביות והרים את כוסו בשנית, "אל תסתרכו מאחור", קרץ לעברה
ולעברו של קימולי. הפנים של אקני וקימולי האדימו קלות ושניהם
הפנו את מבטם מהשולחן.
"טוב דארזן", אמר קין, לאחר שנרגע מצחוקו, " הפסק להביך
אותם".
החבורה המשיכה באכילה ואקני קמה מהשולחן כעבור רגע ופנתה
לכיוון הדלפק לאביה, מאלוק, היא שבה עימו וידיו של מאלוק היו
עמוסות בצרורות של מזון ומשקה.
"לוקחים אתם ממני את ביתי", אמר מאלוק עם הגיעו לשולחן, "שימרו
עליה יקרה היא לי מכל ואימא לא תסלח לי לעולם אם לא תחזור
בשלום. אקני, רוצי לאימך והפרדי ממנה כיאות. אתה!", אמר ופנה
לקימולי", גש עימה ושכנע את האם המודאגת כי תשמור על שלום הבת
שלה", קימולי ואקני יצאו יחדיו מאזור השולחנות והעפילו לקומה
השנייה, "דארזן", שב מאלוק לדבר והתיישב בינו לבין קין, "מכיר
אני אותך כתוצאה מביקורייך כאן ובעיקר מסיפוריו של קימולי סומך
אני עליך ובוטח בך כי תשמור על שלומם של שני הילדים האלה,
צעירים הם ועלולים להיות פזיזים", מאלוק פנה לקין, " אותך
אינני מכיר וקימולי או דארזן לא ידעו לספר עליך דבר מלבד השהות
שלכם יחדיו בשנים האחרונות, מקווה אני כי עומד אתה ברמת
הציפיות שפיתחו דבריהם אצלי".
"אם לא למעלה מזה", התערב דארזן, " אם לא למעלה מזה".
"אדוני הנכבד", אמר קין לפתע, "אעשה כל דבר שניתן כדי לשמור על
שלום "הילדים" כהגדרתך, למרות כי אינני חושב על אחד מהם כי הוא
ילד, לא הייתי מציע לאקני להצטרף למסע אם לא הייתי חושב כי
יכולה היא להועיל לנו ואם לא הייתי חושב כי המסע הזה יכול
לתרום גם לה, עומדים אנו בפני מסע שקשייו לא ישוערו בשלב זה,
זה לא הולך להיות מסע קל, אבל אדוני, הרשה לי להבטיח לך, לא
ארשה שיאונה כל רע לאחד משניהם, כל עוד זה תלוי בי, את חיי
אקריב ברצון, לפני שארשה למי מהם להפגע".
מאלוק הקשיב לדבריו ונראה לפני פניו כי הייה מרוצה מהם, "בואו
נרים ספל של בירה למסע מוצלח, תהייה שליחותכם אשר תהייה".
השלושה השיקו ספלים ומאלוק נטל את רשות הדיבור, "גם אתה קין
ניראה לי כצעיר אתה ופזיז, שמור גם על עצמך".
לפעמים דברים או אנשים אינם כפי שהם נראים", ענה קין ומחה את
שפתיו מקצף הבירה.
השלושה המשיכו לשבת ולשתות. לאחר זמן קצר בשבו קימולי ואקני
מהקומה העליונה.
"מלאכה רבה עוד לפני", אמרה אקני, " עליך להכין סוסים וציידה
לדרך".
"נצא השקם בבוקר", אמר קין, "ללא כל עיקובים".
אקני פנתה מהם ונכנסה לחדר צדדי הממוקם מאחורי הדלפק.
"השקם בבוקר?", אמר דארזן, "זאת במידה כמובן ותתעורר".
"כמובן", צחק קין.
"סלחו לי מכובדי, העבודה קוראת לי וכך בודאי גם ביתי, חדריכם
מוכנים לקראתכם, קימולי יודע אתה את מיקומם ולכן אם אינכם
נזקקים לשרותי", אמר מאלוק. הוא קם מכיסאו, "הייה נעים להכיר".
אמר מאלוק וחזר לעיסוקיו מאחורי הדלפק.
השלושה נשארו לשבת עוד זמן לא רב לאחר מכן ואז פנו ועלו לקומה
השנייה לחדריהם, לכל אחד מהם הקצה מאלוק חדר, היו אלה מיטב
החדרים שהיו לפונדק האור החיוור להציע, מיטות רכות ונוחות כד
מים, קערת רחצה, סבון ומגבת חיכו להם שם. לא לקח זמן רב
והשלושה נרדמו, אקני לא התעכבה הרבה אחריהם ופנתה אל יצועה.
שנת לילה ערבה עברה על כולם.
עם אור ראשון התעוררה אקני, לשעה קלה ארגנה את אחרוני החפצים
שרצתה לקחת עימה למסע, ולאחר מכן העירה את קימולי, דארזן וקין.
קימולי ודארזן יצאו ממשכבם שטפו את השינה מעניהם וירדו לקומת
הקרקע, הם התיישבו סביב השולחן בו סעדו בליל אמש, אקני הגישה
להם ארוחת בוקר עשירה הכוללת ביצים מטוגנות, תפוחי אדמה
מבושלים, לחם טרי, מבחר  נאה של גבינות, חמאה, ריבה, שפע של
ירקות ופירות וקנקן של קפה מהביל.
"היכן קין?", תהתה אקני, "הערתי אותו".
דארזן פרץ בצחוק ופירורים התפזרו על זקנו מהלחם הפריך. "הערת
אותו?", שאל.
"כן", ענתה, "כמו את כולכם".
קימולי פרץ בצחוק, "לא יאומן איך הוא נרדם בחזרה,שונא הוא לקום
בבוקר, בטח קילל אותך תוך כדי זה שעוררת אותו".
שעת שחרית חלפה ועברה והבוקר החל, השלושה סיימו את הארוחה
והחלו לאכוף את שני הסוסים של קימולי ואקני, מתנתו של מאלוק
ואת הסוסון עליו רכב דארזן. דארזן סרב לרכב על סוס בטענה כי
אלה מנסים לרוצחו נפש או לפחות להטיל בו מום, כמו כן טען הוא
כי קיימת אצלו במשפחה אלרגיה חמורה בכל הקשור לסוסים, אלרגיה
זו לא השפיעה עליו בשעה שחלפו לידו אלא רק כאשר רכב עליהם,
אלרגיה מוזרה לכל הדעות, לאחר שסיימו להעמיס את הסוסים והפוני
בצרורות הצידה והביגוד חזרו לתוך הפונדק הייתה זו כבר שעת אמצע
הבוקר. הם התיישבו לסבב נוסף של קפה, לפתע נשמע קול רעש מהקומה
העליונה, אקני ומאלוק נדרכו, בשעה הזו של היום הפונדק היה אמור
להיות ריק לחלוטין, דארזן וקימולי הצניעו קול צחוק, לפתע
מהקומה העליונה ירד קין, שערו הארוך קלוע בצמה מאחורי עורפו,
מראה פניו היה כשל אדם מעונה.
"לעזאזל אנשים", אמר קין בקול צרוד, "לא יכולתם לעשות קצת יותר
רעש?, יש עוד כמה אנשים בפאתי לנודה שעוד לא ממש התעוררו מהרעש
שאתם עושים, מה ארזתם?, את כל צבא המישורים?".
"התעוררת יפתי?", שאל דארזן ופרץ בצחוק, "אם יש משהו טוב
במסעות עם קין זה שכל בוקר מתחיל עם חיוכים שלנו וצרור קללות
של קין".
"לא מבין את העולם הזה. מה יש לאנשים להתעורר בבוקר כשאפשר
להתעורר בצהריים בניחותא ועדיין להספיק לעשות את כל המשימות
המוטלות עלינו בכל יום", אמר קין.
"איך אתם מתכוננים להסתדר עימו בבוקר בתנאי שטח, הרי אתם תרצו
בודאי לנצל כל שעת אור אפשרית", אמר מאלוק.
"איך נעשה את זה?", ענה קין, "ללא כל בעיה הבחורים כאן יסתכנו
בצרור קללות עתיקות בשעה שהם מעירים אותי וברוב שלבי הבוקר אני
אמשיך לישון על גבו של מקס", קין קרץ לעברם של דארזן וקימולי.
"עכשיו איפה מקס, באורווה?", שאל קין.
"כן", ענה קימולי.
"אצא אליו", נהם קין.
קין פנה מהם ויצא לעבר האורווה.
"הוא לא אוכל או שותה משהו על הבוקר?", שאל מאלוק את קימולי.
"לא", ענה קימולי, "קין אינו רוצה דבר בבוקר, אתה מבין קשה
מאוד להעירו כאשר הוא ישן על מיטה נוחה בחדר, צריך להתרגל לזה,
קין מאוד אוהב לישון. אבל כאשר אנו נמצאים בתנאי שטח, אין טוב
ממנו בהתארגנות קצרה של הכנת משקה ומזון הנועדים לשימוש תוך
כדי רכיבה או הליכה, הוא לא מבזבז זמן בבוקר".
לאחר כמה דקות חזר קין פנימה, "עכשיו מוכן אני למשקה קר",
אמר, "לא, לא אקני, אינני שותה קפה, אני לא צריך להיות נמרץ
וערני יותר ממה שאני כבר עכשיו. כשאתם מוכנים הודיעו לי".
אקני מזגה לקין מיץ מתפוזים סחוטים וקין שתה את הכוס הגדולה
בבת אחת. באותו הזמן קמו קימולי ודארזן ונפרדו בתודה ממאלוק.
"תודה בעבור הכל מאלוק ידידי", אמר קימולי, "עוד נחזור כולנו
בשלום עוד תראה".
"להתראות ידידי" ענה מאלוק, "מפקיד אני בידכם הנאמנות את היקר
לי מכל, שימרו עליו, למרות שנראה כי אקני יכולה לשמור על עצמה
וגם עליכם", ובאומרו את המשפט האחרון הפנה מבטו לעברו של קין,
שנראה היה כאילו הוא קורס בכל רגע נתון.
"טוב!", אמר קין כמסכם עסקת מכירה, "אנחנו היינו כאן, אנחנו
היסטוריה". בסיימו את דבריו פנו כל הארבעה אל מחוץ לפונדק עלו
על בהמותיהם, כל אחד וגודל הבהמה המתאים לו, קין על מקס האצילי
והגאה, שנראה היה כאילו רעב הוא לשוב במהירות האפשרית אל
המרחבים הפתוחים, קימולי על סוס המלא בכתמים בצבעים חום ושחור
על רקע לבן, אקני על סוס נמוך במקצת מזה של קימולי וצבעו חום
אדום ואילו דארזן עלה על הפוני הנמוך בצבע לבן אך בעל רעמת
שיער חומה וארוכה, היוצאת דופן באורכה.
הארבעה הפנו את בהמותיהם לעברו של מאלוק, שעמד בפתחה של המרפסת
בינות לצמחי התבלין הריחניים,קדו קידה בראשם ויצאו לדרכם. את
מבטם לא הסבו לאחור בכדי לראות את מאלוק מוחה דמעה מעינו