מעריכים שמספר כל האנשים שחיו אי פעם מאז האדם הראשון ועד היום
הוא כ-750,000,000,000. רבים מהם ללא ספק היו הרבה יותר חכמים
ממני. כל רעיון וכל מחשבה שעלו אי פעם במוחי - מישהו כבר חשב
עליהם קודם. הדבר נכון גם לכל אחד/ת אחר/ת אלא אם כן הוא/היא
יותר חכם/ה מכל 750 מיליארד האנשים שחיו לפניו/ה (כן, בטח). מה
שמוביל למסקנה העגומה שאף יצירה שנוצרת כיום אינה מקורית. הרבה
כבר חשבו עליה קודם וסביר להניח שלפחות אחד מהם גם העלה אותה
על הכתב או צייר או פיסל או הלחין אותה, או הנציח אותה בצורה
כלשהי.
חבל, אם כן, להכביר מילים. במקום לכתוב יצירה חדשה הבה נציין
בצורה תמציתית את הרעיונות שבכוונתנו להביע. קטע זה, למשל,
מביע רעיון שסימנו המזהה 3EA483008CF6101B84FB66CCB9BCD32.
רעיון זה כבר הובע מספר רב של פעמים. למשל, ע"י בחור בשם רארו
שחי בתקופת האבן ועסק בציור על קירות של מערות. אותו רארו מאס
בציורים החוזרים ונשנים של בהמות מוטלות מתות כשחניתות נעוצות
בבטנן ורצה לצייר משהו אחר. הוא צייר במקום זה בחור שמצייר
ממותה והיטיב לצייר בכישרון רב את הבעת השעמום וחוסר המקוריות
שעל פניו. אפס, ראש השבט, שהיה אדם שקול ומעשי ולא העריך
אומנות לשמה, חשב שהציור הזה רק ירגיז את הרוחות ויביא להם מזל
רע בציד. על כן הוא עשה מה שכל ראש שבט שרוצה לאכוף סמכות היה
עושה באותם הימים. הוא תלש ואכל את אוזנו הימנית של רארו
וציווה עליו לתקן את הציור למשהו נורמלי - מה שבוצע לשביעות
רצונו המלאה. האנושות נאלצה, לעומת זאת, לחכות כ-20000 שנה עד
שמישהו ינציח את הרעיון:

"מה-שהיה הוא שיהיה ומה-שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת
השמש.
יש דבר שיאמר ראה-זה חדש הוא, כבר היה לעולמים אשר היה
מלפננו."
(קהלת א', ט'-י')

הקורא ודאי תוהה מהו אותו מספר מזהה שהוזכר קודם לכן. ובכן,
קיים בסיס נתונים אוניברסלי שבו נשמר כל המידע על העולם ומה
שבו, כולל המחשבות שלנו. כל מחשבה מקבלת מספר מזהה ונשמרת
בבסיס הנתונים יחד עם מידע נוסף הכולל בין היתר, מלבד את תוכן
המחשבה, גם את כל האנשים שחשבו אותה עד כה והזמנים שבהם היא
נחשבה ע"י כל אחד מהם. "מה זאת אומרת?", יאמר הקורא, "אתה רוצה
להגיד לי שכל היקום מנוהל ע"י מחשב?" כן! בוודאי. יותר מזה,
היקום עצמו, כולל היצורים שחיים בו, הוא לא אמיתי אלא תוכנית
שרצה במחשב. הרעיון (שגם הוא אגב אינו חדש) זכה לביסוס מדעי
ע"י פרופסור כרמלי. הוא גם הצליח למצוא באגים בתוכנית המחשב
היקומית. בכל תוכנית מחשב גדולה, יהיה המתכנת שלה מוכשר ככל
שיהיה, מסתתרים באגים, ובתוכנית סופר-ענקית כמו היקום - לא כל
שכן. למען האמת, הפרופסור הוא לא הראשון שגילה באגים בתוכנית
היקומית. עשה זאת לפניו אמריקאי בשם מרפי אשר ניסח אותם בצורת
חוקים. אלא שמרפי לא ידע שאלו הם למעשה באגים של תוכנית מחשב.
החידוש של הפרופסור היה בהסבר המדעי לתופעה ובגילוי הבאגים לא
מתוך הבחנה מקרית בהם אלא באופן שיטתי תוך שימוש בשיטות
מתקדמות לבדיקת תוכנה וידע מתחום הפיזיקה המודרנית. למשל,
הפרופסור גילה שני רעיונות שסימניהם:
B2E617C092011D19A0B00C04FC2D6C1,
ו-2326D744209D11D5B52ADEB7288A0331, ובעזרתם ניתן לשחזר באג
שכזה בצורה פשוטה למדי. מספרים לאדם אחד את הרעיון הראשון
ולאדם אחר - את השני. אחר כך מבקשים משניהם לספר את הרעיונות
האלה זה לזה בו זמנית ולהקפיד לסיים לספר באותו הרגע ממש.
פעולה זו גורמת לתוכנית לנסות לעדכן בו זמנית 4 רשומות בבסיס
הנתונים: של שני האנשים ושל שני הרעיונות. תהליך העדכון מסתבך
בפעולות של נעילות ועדכוני מצביעים המצביעים זה על זה ונתקע
מבלי להסתיים כהלכה - מה שקרוי בשפה מקצועית "דדלוק" - תוך
שהוא משאיר פגם קטן בנתונים. הפגם נשאר בלתי מורגש עד אשר אחד
משני שפני הניסוי חושב על אחד מהרעיונות:
8D4BC8202A9311D4B52AFE1FB600D133 (בואו, כאילו, נחיה כל
האנשים בשלום כזה? ונשים סוף לכל המלחמות?),
0024D55D47000B92FCB7A1381208A248 (אולי השנה אני אסתפק בעלייה
החדה בשער הדולר ולא אעלה לדייר שלי את שכר הדירה וגם אתקן לו
סוף סוף את הנזילה בשירותים) או
00000000000000000000000000000003 (אני רוצה לזיין). או אז
משתבשים חוקי הטבע לזמן מה - מה שמאפשר לעשות דברים שאמורים
להיות בלתי אפשריים על פי התכנון המקורי של היקום.
פרופסור כרמלי ניצל זאת על מנת להפוך את מכוניתו לחדשה כהרף
עין, לרהט מחדש את ביתו, ולקחת את אשתו לחופשה בחו"ל ע"י
טלפורטציה. בפעם אחרת הוא הלך להציק לפרופסור שוויינמן, וזאת
משום שהלה אמר עליו פעם שהוא, כביכול, גמד שפל ומכוער. אז הוא
הפך את עצמו לבלתי נראה וזרק עליו עוגה בפנים באמצע ההרצאה
לעיניהם המשתאות של תלמידיו, הכניס שיבושים מכוונים וחמורים
במאמריו ובספריו על מנת להציגו ככלי ריק, ולא בא על סיפוקו עד
אשר הצליח לארגן שייראה כאילו הוא מטריד מינית את ברכה,
המזכירה הזקנה והזעפנית, ואף גרם לו להתפס במשרדו ערום כשהוא
מנסה לבצע בה את זממו. פרופ' שוויינמן היה מאוד מופתע למצוא את
עצמו במצב זה, שאליו לא היה רוצה להקלע בשום אופן ואפילו ישלמו
לו ויובטח לו שלא יתפס, אבל לא עזרו לו תירוציו העלובים שזה לא
הוא והוא לא מבין איך זה קרה. הוא הועמד לדין, אך נמצא בלתי
שפוי ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי לשארית חייו. התעלול האחרון
היה מסובך במיוחד ודרש לא פחות מ-26 שפני ניסוי. מתברר שצריך
שני אנשים חדשים בכל פעם שכן שני הרעיונות חייבים להיות חדשים
לשניהם, וחוץ מזה הישנים מפסיקים לפעול בפעם הבאה שהם שומעים
רעיון חדש ומתים מוות קליני.

עם הזמן, הפרופסור הלך ואיבד עניין במשפחתו ובחבריו, שכן לא
מצא עוד טעם באהבתם של תוכניות מחשב אליו ובוודאי שלא ראה צורך
להקדיש להם זמן ורגשות. במקום זה, הוא רק חיפש איך לעשות חיים
על חשבון בסיס הנתונים העולמי. הוא הגביה את עצמו ב-20 ס"מ,
הצעיר את עצמו ב-20 שנה, מימש כמה משאיפותיו הרומנטיות ביחס
לסטודנטיות החביבות עליו, את הדייטיות שלו היה לוקח להופעות של
באך ושל מוצרט ושל שייקספיר האמיתיים ועוד הרבה דברים. סופו של
דבר, הפרופסור ביצע את התעלול יותר מדי פעמים והשחית לגמרי את
בסיס הנתונים העולמי, מה שגרם לשיבושים בקנה מידה קוסמי. אלהים
השגיח בזה כאשר העולם עבר למצב של 256 צבעים והשמים קיבלו צבע
ירוק טורקיז. הוא עצר את ריצת התוכנית והחל לדבג אותה. עבר על
הרעיונות החדשים ביותר עד אשר מצא את רעיונותיו של הפרופסור
וגילה את הגורם לבאג. אחר כך הוא מצא את מקום הבאג בקוד והחל
לתקן אותו. פתאום נכנס הבוס של אלהים כדי לראות שהעבודה מתקדמת
לשביעות רצונו ושאלהים לא גולש באתרי סקס באינטרנט.
- היקום שאתה כותב כבר מוכן?
+ סיימתי לכתוב. נשאר לי רק לדבג.
- הבטחת שזה יהיה מוכן בתוך שישה ימים. מה יהיה, הלקוח מחכה?
+ אבל יש באגים, מה אני יכול לעשות? דוקא עבד לי לא רע עד
עכשיו. פתאום התוכנית נכנסה לדדלוק. אבל תיקנתי את זה ועוד מעט
אני אריץ את הכל מחדש.
- טוב, תשמע, אנחנו פה עובדים בפריימוורק מאוד נוקשה. אנחנו לא
יכולים להרשות לעצמנו חריגות מהסקג'יול. אני מצטער שאני נאלץ
לעשות את זה, אבל אנחנו לא נוכל להמשיך יותר ביחד. אתה מפוטר.