אמא אמרה שהנפש נכנסת לגוף כשאתה קטן. אני מאמין לה כי זה באמת
נשמע הגיוני.
כשנולדתי אז הנפש ישר ראתה אותי כזה יוצא החוצה וקפצה עלי
והחליטה שמשום שאני הילד הכי חמוד בבית החולים היא תיכנס דווקא
אליי. עכשיו אני מי שאני בגללה, זה מה שאמא שלי אמרה.
מוזר שאני לא זוכר את זה קורה באמת. הייתם חושבים שרגע היסטורי
כמו נפש נכנסת לגוף של איש תמיד תהיה בזכרון שלו, אפילו שהוא
קצת מבוגר וכבר בין חמש וכמה חודשים. אני חושב שאני בן חמש
ושישה חודשים אבל אחותי הגדולה טליה תמיד אומרת שאני בן חמש
ושבעה וחצי חודשים, אני אומרת שהיא סתם מתלהבת שכבר לימדו אותה
לספור ולהשתמש בשברים במילים שלה.
אני לא זוכר שהנפש שלי נכנסה אליי. אמא אמרה שהיא זוכרת, אבא
גם חושב שהוא זוכר אבל לפעמים הוא אומר שלא כשאמא לא לידו, אני
לא יודע למה.
ניסיתי להיזכר אתמול בלילה אחרי שאמא ואבא שמו אותי במיטה שלי
וכיסו אותי בשמיכה. לא שמעתי את אבא כשהוא אמר לי לילה טוב כי
הייתי נורא עסוק בלהיזכר בנפש שנכנסה לגוף שלי.
היום באסיפה בגן עם הגננת סיפרתי על חששותיי שאין לי בעצם נפש
ואמא שלי פשוט לא רצתה להפחיד אותי ולהגיד לי שאין לי כזאת כי
אני בכלל לא זוכר שהיא נכנסה לגוף שלי. חוץ מזה שאני לא מרגיש
אותה שם בכלל, ניסיתי לחפש איפה היא אבל היא לא בשום מקום. זה
לא הגיוני שהנפש שלי תתעלם ממני. רן אמר שאני מפגר ושהיא עמוק
עמוק בתוך הלב שלי ולכן אני לא יכול להרגיש אותה ובטח בגלל
שאני כ"כ שמן אז היא לא שומעת אותי כי זה נורא עמוק השכבה
שמפרידה בין הלב לבחוץ שלי. נורא נעלבתי וכעסתי על הנפש שהיא
נותנת לי ככה לא לדעת כלום ולא להיות בטוח שהיא בכלל שם. קמתי
מהאסיפה והלכתי מאחורי המגלשה הגדולה שבפינה של החצר בגן.
צעקתי לנפש שתצא החוצה והיא לא הסכימה. זה לפחות מה שדנה אמרה
שקרה, אם היא לא עונה סימן שהיא לא רוצה לענות אמרה דנה, ככה
אחותה הגדולה אמרה אתמול כשחבר שלה לא ענה לטלפון שלה. היא
אמרה שחבר של אחותה הגדולה כל הזמן לא עונה לה לטלפונים ואז
מתקשר אח"כ כי הוא נורא עסוק, אז תמיד אחותה הגדולה של דנה
אומרת שהוא לא עונה כי הוא לא רוצה לענות, אחותה הגדולה נורא
כועסת עליו בגלל זה אבל דנה אומרת שזה סתם. מה סתם בזה?
כולם היו ממש עסוקים בלדבר עם הגננת על ההווי של הגן, והיה ממש
שקט , אבל הנפש שלי עדיין לא שמעה אותי כשצרחתי. זה נורא לא
מסתדר כי אפילו טלי הקטנה הזאת עם האוזניים שלא רואים אותן
בכלל אם מסתכלים ממעבר לאורך של החצר בגן הסתובבה כל הזמן
כשאני צעקתי. היא כל הזמן הסתכלה ודיברה לסיגל, אבל אז הגננת
השתיקה אותה כי זה לא בסדר. קפצתי קצת שהיא תתנער ותיפול
החוצה, אבל פחדתי שאולי היא תתקע במשהו בתוכי וזה יכול להיות
לי כואב, או שלא יהיה לה פצע, אפילו שלא בטוח שהיא באמת נראית
כמו משהו.
צרחתי על הנפש שלי שתראה את עצמה כי אחרת אני מחליט שהיא לא
שם. צעקתי עליה בערך שעה, עד שטליה מצאה אותי מאחורי המגלשה
ואמרה שאמא מחכה לי בחוץ אבל היא לא רוצה להתלכלך בחול אז אמרה
לטליה לבוא לקחת אותי. אמרתי לטליה שאני לא הולך עד שהנפש שלי
לא יוצאת, כי איך אני יכול להיות ילד בלי נפש. טליה אמרה שלא
הייתי אם לא הייתה לי נפש ושאני צריך להאמין כמו שאברהם מאמין
שאלוהים קיים ואמרתי שזה בכלל לא קשור והיא שוב סתם מתלהבת על
מה שלימדו אותה להגיד בב"ס. רציתי להתווכח איתה אבל ראיתי את
אמא והגננת משוחחות ביניהן על משהו עם הידיים ולא אהבתי את זה
כי זה בטוח היה עליי אז רצתי לאמא ואמרתי לה שנלך כבר. היא כ"כ
שמחה ללכת, אמרה לגננת שהיא תבוא ליום ההורים בשבוע הבא, לטליה
לקח קצת זמן למצוא אותנו כי אמא ישר הלכה וטליה קצת נבהלה, אבל
אמא הרגיעה אותה ואמרה שהיא חשבה שהיא מאחוריה אבל זה בכלל לא
היה הגיוני. בדרך הביתה ראיתי איזה ילד יושב על המדרגות בכניסה
לבניין שלנו. אמא עלתה עם טליה ולקח לה בערך שעתיים לבוא לחפש
אותי למטה. בינתיים אני דיברתי עם הילד שגם חיכה שמישהו יבוא,
אני עדיין לא בטוח בשביל מה אבל הוא אמר שיגיד לי מה קרה אז
כשישבנו שעתיים על המדרגות בכניסה לבית שלי כשנלך לספורטק בעוד
שלושה ימים בערך. היום יום רביעי ואני לא בטוח מה יהיה בעוד
שלושה ימים כי הימים לפעמים מפתיעים אותך, חוץ מזה שלא הגיוני
שיהיה יום שבת כי אז אני צריך ללכת לפיקניק עם המשפחה ואז אני
לא אוכל ללכת לספורטק וזה לא הגיוני או נחמד בכלל.
הילד אמר לי שלכל אחד יש נפש היא לא מדברת איתך כי אתם לא
מדברים באותה שפה וזה מיותר בכלל לנסות אפילו, הוא אמר גם
שצריך לדעת שהיא שם כי הייתי מת עכשיו אם לא הייתה בי נפש, היא
מדברת איתי אבל הוא אמר דרך מעשים וכאלה דברים, כאילו כשאני
שמח וכאלה זה כי הנפש שלי ממש מאושרת גם אז היא קופצת בתוך הלב
שלי וזה יוצר תנופה שגם אני ארצה לקפוץ. היו לו עוד כמה
דוגמאות לדברים כאלה אבל אני לא זוכר אותם בכלל כי אמא נורא
מיהרה לקחת אותי לאיפשהו עם הרבה אנשים מבוגרים אחרי שהיא מצאה
אותי. הם חשבו שאני מטומטם נראה לי לפי הטון דיבור שלהם. נראה
לי הם חושבים שהחוכמה של אנשים צומחת עם הגיל שלהם, כאילו כולם
נולדים מפגרים ונעשים חכמים בתהליך עד שאתה מבוגר אז אתה הכי
חכם. דנה אומרת שזה בדיוק ההפך. טליה גם אומרת, זה רק כי אסף
חבר שלה אמר את זה והיא אומרת בדיוק מה שהוא אומר אבל אח"כ כדי
שיחשבו שהיא אמרה את זה, היא לא חושבת שאני זוכר מה שהוא מדבר.
אני כן.