ושנגמרה המסיבה,
חדר מתרוקן בקלילות, כולם נפרדים, חיבוק נשיקה...
חדר ריק,

הנה את, סוף סוף זווית פתוחה, אני יכולה להסתכל עלייך בלי
הפרעות
וזה נכון, כל  תנועה,כל תזוזה או תגובה דבר לא השתנה.

ואני מנסה להחליט אם אני מתמודדת עם דמעות של עצב או שמחה.

חדר ריק, רק אני ואת, והליכלוך על הריצפה.

מבטים נפגשים,

דמעות של שמחה, רק אני ואת.

"אני אומרת את זה נכון הפעם",אני מפצירה בעצמי, ואת כבר
מבינה,

אני מתחילה "אני..." והנה את באה אליי , עוצרת אותי ומנחמת
אותי עם נשיקה על הלחי.
מורידה דימעותייך עליי,
"לילה טוב הילה", ויוצאת.

ושנגמרה המסיבה,
חדר מתרוקן בקלילות,כולם נפרדים, חיבוק נשיקה...
ואני עומדת ריקה.