מבט ראשון של בוקר,
פסגת לבנה,
מושלגת,
לא עושה לי כלום.
מושכת עיני מחשבות,
להתעורר,
גם תחת שמיכה,
קר.

מבע ראשון של בוקר,
ננעץ בחלון,
סגור.
עשר דקות יחלפו, אבין,
אני בביתי,
מוגנה.
אני בביתי מוכנה.
מוכנה.
מוכנה.
מוכנה.

להיות במקום אחר.

כי חורף.
וסערת שלגים הלילה,
צבעה מירון,
לבן.

כי חורף,
וסערת רוחות,
לא מאפשרת,
שלמות,
רגיעה,
אושר.

כי הבטחתי לעצמי שבחורף הזה,
אחלוק,
חוויות אסתטיות,
של בוקר.

הרוח סוערת בחוץ,
אך קולה לא פורץ
חלון,
אחרי הסערה,
שדילגה על ביתי.



21.12.02