הכי כיף לברוח מהמציאות. להתמסטל עם איזה סם קליל, לשתות יותר
מדי וודקה, בירה אם גם בא ליהנות קצת מתהליך הבריחה.
ריצה למוח שקט, בלי מחשבות, מקום בלי שנאה, כעס ומריבות.
איפשהו שלא קיים, וזה כל מה שטוב. שם איפה שאני, כשקשה לי מדי
פה. מין בנאדם אסקפיסטי כותב פה את זה. כנראה שזה כי אין לי
מנוחה באף רגע אחר. לא בוכה, לא עוצרת, אין רחמים עצמיים, חמלה
או חסד. רק קדימה למטרה, שאפילו לא חשובה בשבילי. רק שתתן לי
עוד בריחה ברגע מתאים. לא מעניין אותי החברות של ההוא או
הקירבה של הזו, רק שיהיה לי כיף, טוב פה. אין רגשות, אפילו
שאני בנאדם רגיש. מעט מאוד באמת משנים לי משהו, מעבר לחוסר
הנוחות של לא להיות אהודה.