New Stage - Go To Main Page

נורית גילוני
/
סתם סיפור

כשהייתי קטנה, אמא שלי הייתה מספרת לי סיפורים. הייתי מוקפת
בהמון ספרים עם מיליון אגדות מכל רחבי העולם. כשסבא וסבתא היו
באים לביקור בארץ, תמיד בנוסף לשוקולד ולבובה הם הביאו לי
ספר.
זו הייתה הילדות שלי- ספרים. הם היו עבורי, ואולי גם עבור אמא
בריחה מהמציאות הכואבת. כל הזכרונות הכי מוקדמים שלי קשורים
בזה: אני שוכבת מכורבלת בשמיכה עבה ליד אמא שלי עם כוס שוקו
ביד, והיא מספרת לי סיפור.
מרוב האגדות ששמעתי, מכל המינים והסוגים, הייתי מדמיינת שהחיים
שלי עצמם הם סיפור. אני יודעת שיש הרבה ילדים שיש להם חברים
דימיוניים בדמות גמדים שמעודדים אותם כשעצוב להם או משחקים
איתם כשמשעמם להם, אבל אצלי זה היה שונה. אני הייתי הולכת
במסדרון ארוך מאגדה לסיפור. כל גרגר חול או אבק שראיתי היה
מדבר אלי ומבקש לספר לי את סיפורו העצוב שאיש לא רצה לשמוע
מפני שהוא קטן. אני הייתי יושבת קרוב אליו ומקשיבה לו. הייתי
שומעת על המשפחה הגדולה שלו- על אמא אדמה שילדה מיליוני גרגרי
חול קטנים, אחים צעירים שיוכלו לשחק איתו. הגרגר הקטן היה מספר
לי על המשחקים שלהם, על הגרגרה הקטנה מן החצר השכנה שיום אחד
הם התעופפו יחד ברוח מהחצרות לרחוב הגדול, טיילו וראו את
השכונה הנפלאה שלנו.
את כל זה הוא סיפר לי בעיניים נוצצות, אך פניו התקדרו לפתע
כשהגיע לחלק בסיפור שבו עבר איש אחד בחצר. גבר גבוה עם פרצוף
חמוץ וקר, שהלך מהר, בלי להסתכל בכלל על מה הוא דורך, ורמס
בדריכה אחת אלפים מאחיו הקטנים שנולדו לא מזמן. הגרגר הקטן היה
בר מזל- הוא נתקע בחריץ בסוליה של האיש ולא נרמס. האיש נכנס
לתוך הבית, ניער את נעליו ברקיעות רועמות וחזקות כמו שראוי
לאיש חסר לב שכמותו. כך נשאר הגרגר הגרגר כאן לבדו, בודד, בלי
אחיו וחבריו, ומתגעגע אליהם. במיוחד לגרגרה החמודה מהחצר
השכנה. אז אולי אם אני מוכנה בבקשה להחזיר אותו החוצה לחצר
ולהניח אותו במקומו בערוגת הפרחים ליד הנרקיס הצהוב הגדול,
קרוב לחריץ בגדר שדרכו דיבר בלחישות ביישניות עם הגרגרה
חברתו?
כמובן שהסכמתי. לקחתי אותו בעדינות, משתדלת לא להכאיב לו
באצבעותי. הלכתי כשאני נזהרת שלא לדרוך על גרגרי החול שהגרגר
שבידי הסביר לי שאלו בני משפחת כורכר, שחגגה לפני שעה קלה את
ברית המילה של כמה מהילדים הקטנים. הנחתי אותו קרוב לפרח שליד
הגדר, והוא הזמין אותי לבוא ולבקר בקרוב מאד. הוא גם השביע
אותי להזהר על משפחתו וחבריו בכל אשר אלך.
בלילה לפני השינה, כששכבתי מכורבלת בחיק אימי וסיפרתי לה את
סיפור הגרגר היא חייכה אלי בחיבה. אבל עייניה נפקחו קצת בתדהמה
כששאלתי אותה: "אמא, איך גרגרי חול יודעים שהם יהודים?"



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 24/2/03 2:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נורית גילוני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה