מזמן לא כתבתי.
אולי על שום שלא ניסיתי
לחלץ אותך מקברך.
הרי בפעם האחרונה -
עליך כתבתי, מוזה.
לכולם אמרתי -
שמתת.
אך מי פה שיזכור.
אפילו את - נגעת באצבע דקה
קרה בכתפי,
מחייכת... -
אולי שכחת, או לא הבנת,
שאת חום שפתיך על צווארי
אני מבקש ולא את זו האצבע?
הלא כבר אהבנו פעמיים-שלוש:
ניצוצות רשפו,
שרפו אותיות על ניר
מספרות סיפורים של קסם!
מתק שפתייך,
הדובר בסוד אל אזניי,
מוליך כריות אצבעותי ומחולל שיר -
חש בו עוד אינני...
אז איך זה... שיוצאות להן
שוב
המילים...?
רצוי לעיין קודם בשיר הזה:
http://stage.co.il/Stories/156328
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.