הזבל בחירייה, ריחות של ריקבון
מיץ של זבל,
ביב שופכין עירוני, עם חרא צף,
גועל נפש של הפרשות, סירחון,
הקיא של בן אדם שאכל המון,
ואז שתה כמויות מטורפות של אלכוהול,
כל הלכלוך שיוצא מגוף של אישה,
או בעצם של כל הנשים הקיימות במחזור,
כל מה שאפל, תככני, מלוכלך, מזעזע,
רצח, מעשי סדום, הכאת אישה, אונס,
נרקומנים, אלכוהוליסטים, וכל מה שטבוע בכך,
רשעות, מעשי זדון, מרמה, נוכלות, שקרים,
מעשי נבלה, נקרופיליות, עבודת שטן,

הכל, הכל ביחד הרבה פחות מבחיל ממך.

כל הצרור הזה הרבה יותר יפה ממך,
אתה השנאה הגדולה ביותר שהיתה לי,
אתה האדם היחיד שאני בכלל מסוגלת לשנוא,
אתה הייצור הכי דוחה שהטבע המציא,
אתה האדם הכי נאלח שקיים,
ואני נוצרתי ממך, ייצור שטן מזוויע שאינו ראוי לשום רחמים,
אתה לא שווה את הקיום בעולם כל כך נפלא,

אני מאחלת לך את הדברים הכי רעים שיכולים לקרות לבן אדם,
בלי שמץ של בושה או פחד,
אני מאחלת לך מוות בייסורים,
ומקווה לראות את זה,
מבטיחה שאני לא יגיד שחבל שאמרתי את זה,
נשבעת שאני יגיד שמגיע לך,
כי לסימפטיה ומחילה ממני לא תזכה,
כי אני אולי ישלם את כל מה שאתה גורם לי לשלם,
אבל אני לא אקרא עוד בשימך,
ולא אמשיך מורשתך,
וילדיי יגדלו בידיעה שאתה מת,
ואני אחיה עם כל הטראומות האפשריות,
אבל אני אחיה חיים טובים בידיעה שאתה לא בחיים שלי,
בהחלטה שאם תפשוט ידך אליי לכסף, בגאון אומר לך ללכת,
שאם תמות לא אבכה,
ובכלל את דמעותיי האחרונות עליך כבר שפכתי,
אתה לא ראוי לא להיות הגרוש של אמא שלי,
ובטח שלא אבא שלי!



והלוואי שתגיע לכאן פעם לראות את זה חתיכת ייצור שמבזה את
האדמה, ומטמא את האוויר, הלוואי ותבוא לכאן ותקרא ותראה כמה
שנאה יש לי כלפיך,
כי ברגע שתקרא את החלק הראשון כבר תדע שזה עליך, האבק בנעליים
שלי יותר חשוב, כי בלעדיו העולם לא יכול להתקיים, בלעדיך או
איתך אף אחד לא ישים לב,
עד שאני יעשה מסיבה לכבוד מותו של אבי,
מילים הרבה פחות קשות מהתחושות שאני עוברת בגללך, ולא רק אני
כל קורבנותיך, שמייחלים בתוך תוכם לאותם דברים, אני אומרת
ומודה, חרא יותר גדול לא קיים!