לכבוד מר אריאל שרון,
ראש ממשלת ישראל הנכבד,

שמי שגיא מעוז ואני בן 17 מאשדוד. בבחירות האחרונות השתתפתי
בתעמולה נגד בחירתך וכן איני מתכוון לבחור בך או במפלגתך
לכשתהיה לי הזדמנות. עם זאת, אני מקבל אותך כראש הממשלה שלי,
ולכן מרגיש צורך לחלוק עמך את מחשבתי הבאה.

אם כי אני מתנגד למלחמה המתנהלת בימים אלו עם הרשות הפלשתינית
וארגוני הטרור השונים הפועלים בארצנו הקטנטונת, אני מבין אותך
ואת ממשלתך ואת הארועים שהובילו לצעדים שננקטו. אינני מעוניין
לנסות לשנות את דעתך בנושא מכיוון שאני מודע לכך שאין לי סיכוי
רב בעניין זה ולא יהיה לדבר תועלת. בקשה אחרת, קטנה בהרבה, יש
לי אליך, מר ראש ממשלת ישראל אריאל שרון.

הצעתי הצנועה היא שממשלת ישראל הנכבדת, בראשותך, תחליט לפתע
להכריז על יום אחד ובודד, של הפסקת אש. רק יום אחד, זה כל מה
שאני מבקש, ויש לי גם סיבה שלדעתי מתקבלת על הדעת.

אני בן 17, אתה מבין. ומדי פעם, רק מדי פעם, יש לי מין חשק כזה
ליהנות. חשק ש, איך שאני הבנתי, אבד ככל הנראה אצלך ואצל בני
דורך.
בא לי ליהנות במיוחד, בהופעה של חמישיית גברים נפלאה מאוקספורד
שקוראת לעצמה "רדיוהד". אבל, בגלל שיש מלחמה ובגלל שיש חדשות
ובגלל שיש מצב, אז אף אחד לא מגיע לכאן, במיוחד לא תום יורק
וידידיו המוכשרים.

אני רוצה לנסוע לקיסריה, לפגוש שם את אהובת לבי, לפגוש מלאן
חברים טובים שלי ולפגוש שם גם עוד סתם אנשים שאוהבים את רדיוהד
(כי מי, בעצם, לא אוהב אותם?). ואני רוצה לעמוד שם, בקהל הצפוף
שבאיצטדיון בקיסריה, לעמוד מטרים ספורים מבחור צעיר וגאון
שצורח מילים לא מובנות לתוך המיקרופון, לצלילי הגיטרה המדהימים
של אחד ג'וני שעומד לצידו. זה מה שאני רוצה.

אפשר? בבקשה בבקשה בבקשהההה, אדון ראש הממשלה, בבקשהההההההה?

בכבוד רב,
שגיא מעוז.