New Stage - Go To Main Page

ירדן לוי
/
חריגה- גם פה.

אני לא מבינה איך במצב של מלחמה אני מאושרת.
קשה לי להתמודד עם המתח הזה, לשאת תמיד את המחשבה שעלי להיות
עצובה, להיות כעוסה ובמקום זה אני שמחה, פניי קורנות וליבי
מחייך. למרות כל ניסיונותיי להתחבר למה שנקרא "המצב" אינני
מצליחה למצוא את עצמי שקועה בהירהורי מלחמה ואובדן.
אני רוצה לצאת ולטעום את העולם.
אני רוצה לחיות לפי שיקולי דעתי בלי שאיש יאמר לי איך עלי
לנהוג.

אבי לקח את כל מסיכות ההגנה להחלפה- מחשש, ליתר ביטחון. בליבו,
אני יודעת שהוא מפחד פחד מוות, הוא היה במלחמות רבות, איבד
חברים. כשאני צוחקת נוכח חרדתו הוא משתתק, זוכר את המראות,
זוכר את הפרצופים.
ואני עדיין מחייכת, למרות הכל מאושרת.
יש לי חבר שנפצע בפיגוע, רגליו משותקות לנצח נצחים. הוא לא
יוכל ללכת ולא לרקוד. הוא לא יוכל לרכב על הטרקטורון שכל-כך
אהב.
איש חי-איש נושם היה וכעת נשארה נפשו מוטלת בכיסא גלגלים דפוק.
מונע על-ידי ידיו בלבד- צוחק שלפחות זה נשאר לו.
ואני למרות הכל צוחקת. בהתחלה בוכה ואחר כך מחייכת.
אומרת לו 'תהיה חזק, אתה תתגבר'. שמה יד על כתפו. ואחר כך
נזכרת בי ומתחילה לזרוח- אני מאושרת.

אני לא רוצה להית מאושרת כי כולם עצובים. תמיד הייתי חריגה
ועכשיו גם בפנים. הלב של כולם מחוץ, נשבר ושלי עדיין חי, עדיין
פועם ושר.

אני לא רוצה לשמוח כשכולם מסביבי בוכים. תמיד מנחמים אחד את
השני ולי כבר נגמרו כל הניחומים. הנפש של כולם רועדת, נובלת,
דוממת ורק נפשי שלי משום מה, צוהלת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/1/03 0:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ירדן לוי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה