זנבו המסולסל מעט של אבא התנדנד מעלי. עשיתי ניסיון אחרון
ונואש לתפוס אותו ושלחתי את חדקי, אך כמו בפעמים הקודמות, הוא
היה קצר מדי, ואני פשוט הייתי נמוך מדי.
אמא תמיד אומרת שעוד מעט, אני אגבה עוד קצת ואז אני אצליח
לתפוס את הזנב של אבא מתי שבא לי.
קופיפים קטנים שיחקו ביחד תופסת על העצים סביבנו ונידנדו את
הענפים בהתלהבות גוברת. כשסבא דמבו עוד היה חי, הוא שאל אותי
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, ואני תמיד עניתי לו שאני רוצה
להיות קופיף ולשחק תופסת. והוא תמיד צחק. ואני אף פעם לא הבנתי
למה. רק אחר כך הבנתי שאם אתה נולד פיל, אתה לא יכול להיות
קופיף וצריך לחכות בסבלנות לגלגל הבא (ככה דודה פילי תמיד
אמרה), אבל לא הספקתי להגיד את זה לסבא, כי הוא כבר מת.
אז בינתיים אני פשוט אתאמן בלהיות גבוה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.