בעיתות שלנו יחד שבבים קטנים פיזרת עבורי
ובצלחתך השארת לי פירורים כמו רב נדיב
פלנקטון אפשר לראות בעין בלתי מזוינת יותר משאת נתינתך

לקחתי רק מה שהיה וביכולתי המופלאה להפיח
חיים איפה שאין כמעט דופק
התרונן בי לבי מכל מחוות חולין מגוחכה
מים שאלתי - הרטבת את שפתיי בקורטוב רוק לגמתי לרוויה
הנחתי לטיפה לעבור דרך קרביי אל כליותיי ולהשפריץ ממני זרם -
זהב עשיתי מאגלייך, כמו בת-טוחן מקש.

קח
את אהבתי אליך
את כל המגעים שהנעימו אותנו
את המלים שנאמרו ונכתבו
את האופטימיות שלי היתרה
קמט
וזרוק לסל הניירות

צליל עמום ומתכתי יישמע -
איך סל ניירות מפלסטיק ופסולת קלת משקל אחת
מהדהדים כה בעוצמה?
זה לא לא לא זה
הרעש - המיית לבך,
לב איש הפח.