מאירה בעינייך
את פניני השמש העולה
כטל על פני עלוות העצים,
משילה בחיוך קורן
את חששות הבוקר של העייף
החש כצף הים כחול,
שקוף.
ובצהרים את נעלמת
נותנת לשמש להבעיר
קדה קידת פיות לחמה יוקדת
ומתכנסת בצל כנפיך.

מיתר גיטרה על סף קריעה
וקול עמוק עמוק
משדרים ציפיות
במעבר המחשיך בין ערות לשינה.
כוכבים ברוח משמיעים זמזום רך
ומרככים את הלילה,
נספג למזרון
ומחכה שתהיי לי הבוקר.

נצנוץ זהב מתרחק
האם אראך עוד?
האם אדע אור?
מתרחקת לקול תיפוף הטיפות הראשונות
ונעלמת בערפילי מחשבתי
הדוהה כתמונה בשמש