הסתכלתי החוצה, ממש רחוק, דרך קפה ושמיים. ימים קדימה, כמעט
חודש.
החשיבה מתפרקת לתוך מקומות חדשים של צלילות. מתוך הפרטי. כל
הקושי הזה שמכווץ, שמשאיר זווית ראיה צרה של מציאות מתהפכת
כשאמרתי שאני רוצה שתהיה מאושרת אמרה שהיא רוצה שאני אהיה
מאושר איתה
אבל אנחנו לא יחד, המרחק הוליד מקומות חדים, חדשים
הבקרים מהירים
הימים קרים כי חורף דצמבר ולא ברור מתי יתחיל הגשם. אבל
המפגשים תפורים בחוטי אקראיות קשה. ידידות לא שוכנת טוב ליד
האהבה והמרחק מתכווץ אמורפי, מתקיים כל הזמן מוזן בזרם הגנה
כמה זמן יימשך אחר הצהריים של האהבה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.