היום קמתי בבוקר.הילדים שלי הם ישנים.
הספקתי להכין לי קפה לפני שכולם התעוררו. הם עכשיו ערים. אני
שומעת איך כל אחד מהם פוקח עיניו..חלק מהאינטואיציה הנשית.
הכנתי את השוקו לשני הבנים והקורנפלקס לילדה. הקפה לבעלי כבר
רותח לו.
הלכתי להתקלח. הילדים סיימו במטבח. ידעתי שהם השאירו את הכלים
על השולחן.
אני מנקה את הכלים, מתלבשת, ושמה קרם-פנים למניעת קמטים. הלכתי
לחכות לילדים במכונית.
הם לא מגיעים, כנראה שבעלי כבר הסיע אותם לבית ספר.

 הנסיעה לעבודה הייתה חלקה מבדרך-כלל. לא היו פקקים ולא היו
אנשים עם אי-נימוס. יש הרגשה שאף אחד לא ממהר. זה מוזר. למה
דווקא עכשיו?!? מה מיוחד בעכשיו שאף אחד לא ממהר?
אולי זאת רק אני שממהרת. וממהרת יותר מהמהירות הסבירה כך שאני
לא רואה שעברתי את גבול הסבירות.

 הגעתי לעבודה. היו כמה דפים על שולחני, יותר מאי-פעם. או
ששוב זה רק נדמה לי. כשסיימתי את עבדות הניירת  וכל שאר מה
שאני עושה כשאני בעבודה, יצאתי להפסקת צהריים. קוויתי
לפגוש...מישהו.
מחפשת אותו בכל שולחן ,כמו משוגעת אבל ממש כמו משוגעת.השתגעתי?
אנשים עלולים לראות..להבחין. זה לא טוב שזה ייקרה. כי מה שהולך
בראש, נמצא שם מכוונת-תחילה ..כדיי שהם. האחרים. שהם לא יידעו.
רק הראש יודע!
ישבתי ואכלתי לי לבד באותו יום.
היום עבר לו ובלי להבחין פתאום כלום לא היה חשוב. לא זכור לי
כבר שום פרט. אולי בגלל שלא שמתי לב לשום התרחשות, מרוב
התעסקותו של ראשי באותו מישהו..ולא ראיתי.

השעה הגיעה ל-6 בערב. שעה מסוימת כזאת. היא משמעותית לכולם.
אבל לכל אחד עם המשמעות האחרת שלו.
אני בבית כבר בארוחת-ערב עם כל המשפחה. איך הזמן עובר ולא שמים
לב אליו, אל הזמן. הוא בטח מרגיש בודד בלי תשומת לב או אולי
אני סתם חושבת שטויות.
הילדים התווכחו ורבו כרגיל. בעלי דיבר עם בתי שזה לא נורא לקבל
מתחת ל80. הוא צודק...כך חשבתי באותו רגע בליבי. אפילו נתתי
למחשבה להתעמק לה וערערתי בדבר בזמן ההתרחשות בחוץ.
כשכולם סיימו לאכול השארתי את הכלים בכיור. היום אני עייפה ,
עייפה מכדיי לסדר יותר מידיי. לפעמים, אני מרגישה שעדיף לעשות
את מה שקל ומה שקל זה להשאיר דברים כמו שהם. כשייתחשק לסדר -
מסדרים. למה להקשות?

בעלי כבר במיטה ישן. אני מתארגנת למיטה. נכנסת מתחת השמיכה ליד
הגוף הלא מוכר של בעלי. אמרתי: " לילה טוב" - הוא לא ענה הוא
ישן. אני לא כועסת, לא כעסתי. אם מדברים כבר אז עדיף לדבר כשהם
לא שומעים, כשהם לא עונים.
אני לא צריכה תשומת-לב. אני לא מרגישה בודדה. עייפה.ישנתי.
עוד יום נגמר ..מחכה ליום הבא שיתחיל.