עכשיו,אחרי שדיברתי איתה,
אחרי כל כך הרבה זמן,
כאבים ישנים מתעוררים,
חוזרים לחיים, מכאיבים,
מבלבלים, חוזרים ונישנים.

סיפרתי לה שחלמתי עליה,
היא, מצחקקת קלות,
ממשיכה לדבר,
והצחוק שלה, מהדהד לי בראש,
מותיר אחריו סימני שאלה רבים,
מתעתעים בי כמשב רוח ביום חמה.

בינתיים, הקול שלה נבלע במחשבות שלי,
ואני, מבולבל עד בלי סוף, מסנן,
התגעגעתי אלייך, לא מספר לה הכל.

והשיחה מתארכת,
הולכת ובאה לכיוונים שלא ציפיתי,
ואני אבוד בתוך כל הבלבול הזה,
מסתחרר, מאבד לאט לאט את ההכרה,
ופתאום מתנער, כמו מתוך חלום,
חוזר למציאות, ומגלה שהיא כבר מזמן נעלמה,
הזמן נדם לו, כאילו עוצר מלכת,
ועכשיו, כשהכל נגמר, אני מתגעגע לחלום.