הלכתי הביתה, לא לגמרי לבד. ירד עליי גשם וכל הדרך חיפשתי
אותך. קיוויתי אולי אתה שם איפהשהו. חיפשתי אותך בחנות בה
עצרתי בין אלבום לאלבום- הרגשתי מטופשת. רצו שאזדרז-ירד עליי
גשם והמשכנו ללכת. היה לי טוב, אבל חיפשתי אותך. לא רק אז, גם
בכל הזמן לפני-כן כדי לתת לך מכתב, כדי לתת לך קלטת, כדי
להסתכל עליך, כדי לתת לך יד. שמעתי את השיר ששרת ושמעתי אותך.
לפני שהלכתי חיפשתי אותך בבית הספר, לא היה בי פחד פתאום.
הייתי בטוחה, היה לי משהו לתת לך ולא היה לי אכפת איך אני
איראה. לא היה אכפת לי פתאום שיגלו אותי- כי הם אף פעם לא ידעו
עליי- הם אף פעם לא יבינו. הייתה לי סבלנות, ראיתי אותך, ידעתי
שאתה לא רואה אותי עכשיו, אתה עסוק וזה לא חשוב. יש לי סבלנות.
תמיד. שכפלתי עותקים מהמכתב שכתבתי לך ואז חזרתי למטה לתת לך
אותו. חיפשתי אותך, לא התביישתי הפעם. נכנסתי ומצאתי אותך
לרגע. נתתי לך את המכתב והיית נחמד אליי. אפילו נתתי לך נשיקה
אגבית(זו לא הייתה נשיקה כזו- זה לעולם לא יהיה אפשרי אתך אני
יודעת,) דמיינתי שאני מאושרת. אחר כך עוד היית שם, אבל רק
מרחוק שמרתי עלייך קצת. חיפשתי אותך. ראית אותי כשהיית עסוק עם
שלך ואני ראיתי אותך כשהייתי עסוקה עם שלי. זה היה מרוחק אבל
ידעתי שאתה שם ושמרתי עלייך והרגשתי טוב. הלכתי הביתה, ירד
עליי גשם. לא הייתי לבד ולא היה לי משעמם, לא היה לי הרבה זמן
לחשוב עליך והמשכנו הלאה. הייתי בחנות  ובחרתי דיסקים. חיפשתי
אותם ומצאתי כמה, גם אחד שמתאים לך. הלכנו הביתה וירד עליי עוד
גשם. נרטבתי והיה לי קצת קר אבל לא רע. דיברנו על מוסיקה ועל
הנעליים שלי שיהרסו בגשם, וגם על הג'קט שהוא של אבא שלי. ובדרך
ידעתי שאתה שם. אתה נמצא בבית. אני יכולה לראות אותך שם ועליי
יורד גשם, יש קרן שמש אחת אבל עליי יורד גשם. טוב לי ככה רטובה
בדרך. אני הולכת לא לבד וחושבת עלייך. לפעמים אני לא בטוחה
שאתה עדיין יודע שכלום לא השתנה אצלי. אני עוד חושבת עלייך.
אתה לא מרגיש חייב, אל תרגיש חייב, זה בסדר. אני יודעת מי אני,
ואני לא לבד. הדרך מאוד יפה, אני לא לבד, דואגים לי, שומרים
עליי. אני הלכתי בדרך הביתה-הייתי עם עוד מישהו. היה לי טוב,
אבל חיפשתי אותך.