ביום שראיתי אותך, לא האמנתי שראית אותי.
הבולט מבין כולם, יביט על חסרת משמעות שכמותי ?
יום יום ספגתי ממך עקיצות ירידות והשפלות. כאלה בקטנה.
בדיעבד טענת כי היו אלה אך ורק למשוך את תשומת ליבי.
הייתי שלך גם בלי כל אלה. או שמא זה מה שמשך אותי... ?
והיית כל כך טוב אליי, כנה, אמיתי, סוחף, מרגש.
אין מילים בפי.
מידי פעם ידעת להכאיב, כאילו רוצה להמשיך ולגרור אותי אט אט
במורד הנהר עד שאדרדר ללא דרך חזרה למערבולת מטורפת של יאוש.
פעמים כה רבות ניסיתי לומר לך כי בעיותי נובעות מהיסטוריה.
ספק דמיונית, ספק מציאותית. אף היסטורית למדי.
סיפרתי מסביב, מעט מפה, מעט משם. כמו מלטפת את ההיסטוריה, בלי
לגעת בה באמת. מנסה להוכיח שאני כמו הרוח. יכולה לשנות בלי
באמת לגעת, הכיצד...?
נסחפתי אחריך, כמו שמעולם לא חשבתי שאוכל.
מעולם לא חשבתי שאוכל להחשף פיזית כה מהר לזר. והרי אתה זר
אליי.
מלבד החיוך שכל כך מוכר לי, ומגע ידיך, הרי שרגשותיך זרים לי.
יודעת אני את כל תשוקותיך החומריות. אך באשר לתשוקות נפשיות?
נסתרות מעיני.
ובעודי נסחפת וחושפת, נותנת וגומרת, ידעת לומר כשרצית שכל
רצונך הוא שארד לך, או בפשטות כאילו אני חפץ שלך, הסתובבי על
גבך, ולדאוג לגמור בתוכי משאיר אותי שניה לפני האורגזמה שלא
יכולה להגיע ככה מאחור.
אז שוב תגיד שאני נוטה להפריז, לנתח, להרהר.
כזו אני.
עם הרגישות והמתיקות, באים גם כל היתר.
את כל עסקת החבילה אמרת שאתה רוצה.
או שמא רצית את כל כולי, פיזית בלבד...?
רע לי עכשיו, כי כל רגש שיש לי לך הוא אך ורק כי התעללת בי.
כי ידעת לנצל את טוב ליבי, חרמנותי, ומשיכתי לגברים מתעללים
שנראים תמימים.
לך, המשך בדרכך !
התעלם מקיומי.
גרום לי להרגיש כאילו אני לא שווה כלום.
התייחס לכולם, ואל תשאל למכאוביי.
הם לא שייכים אליך, רק גופי שייך לך. כי אתה ידעת להתאכזר אליי
כראוי לאחרונה.
המתאכזר התורן...
מה לעשות, יש בחורות שנהנות לסבול, כי רק כך הן מרגישות
מיוחדות.
ואולי זו באמת רק בעיה של כאלו שעברו התעללות בילדות.
ואולי היית אתה המתעלל, בלי לדעת בכלל.
ואולי היה זה ההוא שגנב את ליבי לראשונה.
על כל פנים, ליבי שלך, עם רגש או בלעדיו, עד למתעלל התורן
הבא.
כי אלו שמייחסים לי כבוד ומראים רצון ונכונות לא מהווים אתגר,
לא מכאיבים מספיק בשביל שאני אתאמץ לשנות, או שמא להמשיך
ולסבול, כי רק כך אוכל להרגיש מיוחדת.
מוקדש לכל מכאיבי, שונאי, ואלו שסתם הפסיקו להרגיש כלפיי.
כן, גם לך. אם חשבת שזו אהבה ואיבדת אותה כל כך מהר, כנראה
שלעולם לא תחוש בה. אבל תוכל תמיד לחזור ולהתעלל בי. לא כי אתה
כה מיוחד, אלא כי אני כל כך נהנית לסבול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.