עמדנו שם שנינו , אני וחבל דק ארוך בלי סוף,
את האמת לא ידעתי שחבל יכול להיות כול דק,
אני פשוט עומד שם , מתלבט ,
מעיף מבט לרגע על הצד השני , מנסה לרגע
לקלוט מזווית העין את קצה החוט ,
עכשיו אני כבר דיי בטוח שזה לא חבל ,
זה יותר מזכיר את חוט התפירה שנהג
להחזיק את הכפתור העליון של החולצה
הצבאית הישנה שלי ,
אם כבר חושבים על זה אני חושב שהכפתור נפל
אחרי יומיים , ואחרי זה אפילו כבר לא טרחתי לנסות שוב.

אני עדיין מתלבט ,
מנסה לשים רגל , למצוא טיפה של ביטחון
לרגע מוצא , טיפה של יציבות ,
אבל האשליה נגמרת אחרי הבזק של רגע,
אולי זה רק היה בדמיון שלי ?
אני מביט  למטה בחשש ,
יש שם רק חושך , אפילו לא טיפה אחת של אור
אתם חושבים שבאמת חיים שם?
אני מסתכל לרגע אחור ,
אבל מה שהיה שם , אם היה איי פעם נעלם,
אם הייתי מנסה למצוא מילה שתתאר זאת,
בוודאי הייתי בוחר בשחור ,
משהו שבולע את הכול ולא מחזיר טיפה אחת של אור,
כול מה שנותר הוא להביט קדימה ,
רק חוט דק , חוט ארוך וצר , שאת סופו קשה לראות.

הנה אני עומד שם , תחושה של ריקנות פועמת בתוכי
רק אני , וחוט אחד ,
מנסים לבחון אחד את השני ,
מי ישבר ראשון , אני חושב שאפילו הוא הכול יכול
זה שהתפללתי אליו כול חזק עזב ,
השאיר אותי ואתו ,
אחד מול השני במשחק אכזר ומר
כזה שאין בוא מנצחים ואין בוא מפסידים ,
אז במה אני אבחר?